השבוע היה רגוע למדי, רק קמפוסון גיאולוגי של יומים להר הנגב לראות את שרידי החקלאות העתיקה.
התחלנו בבורות לוץ. אתם ודאי זוכרים את המקום, יעלה בקרה בו כבר בגיל חודש, מה שאולי אינכם זוכרים זה שאני חיפשתי שם כל פעם את הצבעוני הססגוני, שהוא ורוד ולא אדום, הגדל רק בסביבה שם. פעם לפני הרבה שנים, זכיתי לראות פריחה יפה שלו במעלה ערוד ומאז לא הצלחתי לראותו שוב למרות שחזרנו לשם כמה פעמים. תקופת הפריחה שלו קצרה כשבוע שבועיים ותמיד פספסתי. השנה הייתה בצורת קשה בהר הנגב, בניגוד לצפון הארץ, ולא ציפיתי בכלל לראות הרבה פריחה. אבל אסור לאבד תקוה, היו ליד בורות לוץ המון צבעוניס ססגוניים ומעט אדומים, רוב הססגונים בשלב לקראת פריחה תוך יום יומיים, אבל היו גם לא מעט פורחים. הפרחים היו קטנים יותר בגלל הבצורת אבל עדיין חמודים.
טיילנו בכיף פתחנו שולחן, כולם שאלו מה עם הצנוניות אבל הפעם מטעמי בטחון לא הבאנו צנוניות אלא רק "כאלה", כדי למנוע נאחס לטיול הפעם.
הגענו בערב לאכסנייה במצפה רמון, התחלנו לפרוק ציוד ואז התברר שלפננו סיפור חדש:
מעשה במזוודה
לא קלה וקצת כבדה,
שנותרה לה לבדה
ולא הגיעה ליעדה.
כי פשוט שכחנו אותה בבגז' של האוטו שלנו שנשאר בחניון רמת גן.
בלילה בחניון לבד
איש לצידה לא נועד
לחיפש נואש של גרב,
או דיון בתלבושת ערב.
בקיצור הגענו בלי המזוודה לאכסניה, בלי כמה אביזרים חשובים כמו חלב לקפה וספלים צבעוניים לשיפר טעם הקפה. ולפנינו דילמות קשות, באיזה בגדים לישון, וכאן נזכרנו במשנתה של מיכל המלבישה את הילדים בבגדי בית הספר לשינה, והוחלט לישון בבגדים. נותרה עוד הדילמה הקשה האם יש טעם להתקלח בלי להחליף בגדים?
מובן שתרמנו רבות לדיוני הקבוצה ולמורל שלה.
ביום השני המשכנו לעקוב אחרי שרידי חקלאות עם כמה רמזים גיאולוגיים.
שימו לב לכובע החדש של אמא - קולומביה.
אם אתם זוכרים לפני שבועיים בבלוג סיפרתי שטילנו עם סדנת הצפרים לצפות בנדידת האביב של העופות הדורסים ואז ראינו שלושה עופות בערך. אבל הפעם בסדנה הגיאולוגית ראינו כמה מאות שהתרוממו מהלינה קרוב אלינו.
הגענו בשלום למכוניתנו שחיכתה בסבלנות עם המזוודה בבטנה, וגילנו ששכחנו מעיל שלי באכסניה.
מעתה אנו עוברים לכוננות פסח והכנותיו, ומתכוננים למסענו למרחקים.
התחלנו בבורות לוץ. אתם ודאי זוכרים את המקום, יעלה בקרה בו כבר בגיל חודש, מה שאולי אינכם זוכרים זה שאני חיפשתי שם כל פעם את הצבעוני הססגוני, שהוא ורוד ולא אדום, הגדל רק בסביבה שם. פעם לפני הרבה שנים, זכיתי לראות פריחה יפה שלו במעלה ערוד ומאז לא הצלחתי לראותו שוב למרות שחזרנו לשם כמה פעמים. תקופת הפריחה שלו קצרה כשבוע שבועיים ותמיד פספסתי. השנה הייתה בצורת קשה בהר הנגב, בניגוד לצפון הארץ, ולא ציפיתי בכלל לראות הרבה פריחה. אבל אסור לאבד תקוה, היו ליד בורות לוץ המון צבעוניס ססגוניים ומעט אדומים, רוב הססגונים בשלב לקראת פריחה תוך יום יומיים, אבל היו גם לא מעט פורחים. הפרחים היו קטנים יותר בגלל הבצורת אבל עדיין חמודים.
טיילנו בכיף פתחנו שולחן, כולם שאלו מה עם הצנוניות אבל הפעם מטעמי בטחון לא הבאנו צנוניות אלא רק "כאלה", כדי למנוע נאחס לטיול הפעם.
הגענו בערב לאכסנייה במצפה רמון, התחלנו לפרוק ציוד ואז התברר שלפננו סיפור חדש:
מעשה במזוודה
לא קלה וקצת כבדה,
שנותרה לה לבדה
ולא הגיעה ליעדה.
כי פשוט שכחנו אותה בבגז' של האוטו שלנו שנשאר בחניון רמת גן.
בלילה בחניון לבד
איש לצידה לא נועד
לחיפש נואש של גרב,
או דיון בתלבושת ערב.
בקיצור הגענו בלי המזוודה לאכסניה, בלי כמה אביזרים חשובים כמו חלב לקפה וספלים צבעוניים לשיפר טעם הקפה. ולפנינו דילמות קשות, באיזה בגדים לישון, וכאן נזכרנו במשנתה של מיכל המלבישה את הילדים בבגדי בית הספר לשינה, והוחלט לישון בבגדים. נותרה עוד הדילמה הקשה האם יש טעם להתקלח בלי להחליף בגדים?
מובן שתרמנו רבות לדיוני הקבוצה ולמורל שלה.
ביום השני המשכנו לעקוב אחרי שרידי חקלאות עם כמה רמזים גיאולוגיים.
שימו לב לכובע החדש של אמא - קולומביה.
אם אתם זוכרים לפני שבועיים בבלוג סיפרתי שטילנו עם סדנת הצפרים לצפות בנדידת האביב של העופות הדורסים ואז ראינו שלושה עופות בערך. אבל הפעם בסדנה הגיאולוגית ראינו כמה מאות שהתרוממו מהלינה קרוב אלינו.
אם רוצים לראות יפה נדידה, צריך כנראה, לטייל עם הגיאולוגים ולא עם הצפרים.
המשכנו כל היום לטייל והיה יותר חם מביום הקודם, אביב זה אביב. סיימנו את הטיול בשתיית תה אצל הבדווים.
מעתה אנו עוברים לכוננות פסח והכנותיו, ומתכוננים למסענו למרחקים.
לשכוח גם מזוודה וגם מעיל בטיול אחד? זה נשמע כמו סיפור שלי...
השבמחקהתחלתם כבר להתרגש, אין הסבר אחר!
כל הכבוד על השיר. צחקתי מאד!
השבמחקחנה, תתחדשי על הכובע, אבל תשאירי קצת קניות גם לביקור פה.