מכתב לוילי

לכבוד הוד מלכותו הדוכס מקמבריג' הנכבד,
הוד מלכותך!
כמו כל העולם, שמחתי לשמוע על הולדת הנסיך בנך. גם אני עברתי לא מזמן חוויה דומה לשלך, בהולדת הנסיך החדש שלי, נכדי בן.
כמו אצלך המתח עד ללידה נמשך תקופה ארוכה, במשך התקופה שחיכינו ללידה, היו דיונים בלתי פוסקים עם הרופאים ובני המשפחה הקרובים על מה ואיך צריך לעשות לקראת הלידה. אני מניח כי גם במשפחתכם היו תופעות כאלה, אם כי גם אתם כמונו לא פרסמתם בפומבי דברים אלה. בסופו של דבר הייתה הלידה מוצלחת אצלנו ואצלכם והנסיכים שלנו נולדו למז"ט לשמחת כל המצפים, במשקל נאה. משקל זה הביא את הנסיך שלנו אל אחוזון 90 בגובה, ואני מניח שגם שלכם לא יפגר. במקרה שלכם זה חשוב שיזכה בקומה גבוהה, שתבליט אותו בין ההמונים סביבו.
אני בטוח שהוא מיהר להוולד לפני שהוד מלכותה סבתא רבתא שלו יצאה לחופשה. גם במקרה שלנו הוא מיהר להוולד בתאריך שלפני צאתנו מארה"ב, ושאיפשר את השתתפותנו בטכס ברית המילה שלו.
עצה ידידותית חשובה מהנסיון במשפחתנו, ארגן את ארוחות הלילה כך שארוחת הבוקר שלו תהיה בשעה נורמלית ולא בשעה משוגעת כמו שש למשל.
אני מרגיש כל כך קרוב אליך אחרי פרשת הלידה והלחצים סביבה, ולאות ידידות ואחווה אני רוצה לקרוא לך פשוט וילי,
אנא מסור את איחולי לקית , לסבא צ'רלס, לסבתא רבתא אליזבט ולכל הדודים ושאר הקרובים שירדו בדרגה בתור למלוכה.
שלך
סבא של בן (וכל השאר)

קיץ חם וגם קריר

זה אולי יהיה הפוסט האחרון לתפוצות, מה יהיה על המשך הפוסט נצטרך לדון  בקרוב. אבל נחזור בינתים לדיוות השוטף.

לאחר דרישה ממושכת לקיים יציאה לצימר, לפני האיחוד המשפחתי המצופה, עם המבלים בחו"ל, יצאנו. למרות שרוב נסיעותינו לחו"ל היו במסגרת ביקורים משפחתיים ולא היו בגדר טיולים בחו"ל. נאלצנו לכן לצאת בעיצומו של קיץ ישראלי לוהט.
הלחצים היו מלמטה ועד למעלה, כך נגה העומדת כנראה למלא את מקומו של אחיה הבכור כמתכננת משפחתית, מנדנדת כבר מזמן בנושא, בתמיכתה של יעלה. היא גם עומדת על כך שנצטרך לצאת לצימר גם אחרי שאורית ומשפחתה יגיעו ולחגוג שם את שובם.
בסופו של דבר יצאנו למנרה, שהייתה פעם הישוב (היהודי) הגבוה ביותר, בתקוה שהאקלים שם מתאים לקיץ.

יצאנו ביום חמישי לסוף שבוע ארוך, שהכנו לו ציוד מלא (ושימו לב לא רק בבוסטון אורזים):

                                    בדרך (יצאנו ביום חמישי ) ערכנו ביקור יסודי בפאלפל דבורה המפורסם.

את הערב הראשון שלנו חגגנו בניגוד למקובל אצלנו לא עם המנגל אלא במסעדה חדשה. משפחת שני הגיעה מאוחר ולא רצינו לדחות את הארוחה לחצות הלילה. הארוחה טעמה לנו ונשארנו רק מודאגים איך נאכל למחרת כמות בשר מוכנה לשתי ארוחות. (לידיעת המודאגים התגברנו עליה למחרת בחירוף נפש).

למחרת יצאנו (בעצת רועי) לביקור בחצר תל חי ולשמוע את הסיפור שלה, אותו שמעו הילדים בעניין רב.

הסיפורים מצאו חן כל כך בעיני יעלה ,היא בקשה ממני את המצלמה, וצילמה את המדריך.

         אחר כך התפצלנו, יצאנו לעלות ברכבל, כאשר חלק אחר (שני +) נסע למטולה להחליק על הקרח.

                                          
                                                       עצרנו למעלה לליקוק קטן וצפיה בנוף

                                              
                                                       וירדנו בקרון למטה מנפנפים לכולם שלום.

את השעות שבין לבין, כאשר חלק מהקהל עוד מבלה בנעימים במטולה, הקדשנו ללימוד הטלפון של אמא.
צריך לספר כאן שבנסיעה בדרך למנרה הסתבכנו בנצרת, ורק הודות לאמא ושליטתה בוויז הצלחנו לנווט בדרכים המסובכות.
הייתם מאמינים לאיזה כישורים היא הגיעה? אבל ליתר בטחון היא מקבלת שיעור חיזוק נוסף.

וכמובן הגענו למנגל, התוצרת שתוכננה ליומים, נאכלה כולה.

                                              היו לנו עוד כמה טיולים בשטח, כמו ב"סדקי יפתח".

                                                 בצל האלה הענקית עליה טיפסו הילדים, ממש קופים!

וגם סתם לבלות יחד

                                      ניצחנו את מזג האויר הקייצי ונהנינו בחברה טובה וחביבה (וקצת חסרה).

סלובניה

אחרי נפאל יצאנו לסלובניה, להספיק במהירות, לפני שמיכל ומשפחתה יקדימו אותנו בטיול לשם.
                             וגם קבענו לעצמנו שבמשך הקיץ  גבקר בנתב"ג רק באגף הטיסות הנכנסות.

                                עם חברינו הגיאולוגים נחתנו בלובליאנה, ועלינו על גשר על נהר לובליאנה:

סלובניה היא מדינה ששולט בה הצבע הירוק. מחצית משטחה מכוסה יערות. מים זורמים בנהרות ואליהם  והרבה מפלים, קטנים וגדולים:
                                   

 

הגענו למלון נחמד בעיר בלד. זה מלון למשפחות עם  פינות משחקים לילדים, צעצועים וקישוטים:

                                         בחדרים  הקירות מקושטים בציורי ילדים ממוסגרים:

 

במסעדת המלון פיסלו  ירקות בחן:

 

 

בבלד, במסעדה של מלון פארק, שעל שפת אגם בלד היפה,  יש קרמשניט שהמדריכים טוענים שהוא הטוב בעולם, טעמנו כמובן, והיה באמת מצוין.

פגשנו שם במלון מולנו, קבוצת מטיילים מבריטניה שעשו טיול של 1500 ק"מ הלוך, במכוניות עתיקות משנות השלושים.

חשבנו שרועי ואורית יצטרכו מכונית חדשה כשיגיעו ארצה, ורצינו להציע להם את אחד הדגמים, אבל התקשינו בבחירת הצבע המתאים למכונית.

כפי שרואים בתמונת האגם, יש על מצוק טירה, יש הרבה טירות בסלובניה ואל זאת טיפסנו.

דבר מעניין ומיוחד ראינו בעיר רדובליצה, מוזיאון הדבורים. בעבר נהגו לצייר על חזית הכוורת ציור שסימן את הכוורת, היו שטענו שהדבורים מכירות את הכוורת לפי הציור, אולי, אבל בודאי בעלי הכוורת זיהו את כוורתם לפי הציור. הציורים האלה הם אמנות עממית יפהפיה שנעלמה, במוזיאון נאספו כוורות מצוירות מהמאה ה-19.
.

                         יחד עם שאר כלי הכוורת ,כמו עגלה להעברת הכוורות (עמוסה כוורות לא מצוירות):

הגבול בין סלובניה לאיטליה היה זירת קרבות קשה במלחמת העולם הראשנוה, בין אוסטריה לאיטליה. היתה שם מלחמת חפירות קשה עם אלפי הרוגים.
                                               מוזיאון המלחמה  מספר עליה.

היו שם גם קרבות פרטיזנים נגד הגרמנים בזמן מלחמת העולם השניה. הקימו שם בשטח שכבשו הפרטיזנים בית חולים נסתר שנחבא בקניון ושוחזר.

אבל את רוב הזמן בילינו בטבע היפה של סלובניה וקרואטיה, בין עצים נהרות אגמים ומפליים..

 

 

לאחר מסעותינו הרבים השנה, החלטנו לקחת חופש מטיסות יוצאות למשך חודשיים. חופש נעים לכולכם .