יום שני, 17 בספטמבר 2012

ראש השנה

ערב ראש השנה נערך כמקובל בביתנו, הפעם בהרכב מצומצם יותר .כרגיל היה צורך בעזרה וקיבלנו  את רועי ודנה כעוזרים. רועי עזר במלוי העופות ובסידור השולחנות והזזת הרהיטים ועשה זאת במיומנות . דנה הכינה סלט פירות ועזרה בשאר.רועי היה לחוץ מאד בזמן כי הוא היה צריך עוד להכין ולאפות את החלות, כפי שראיתם בצילומי איה. החלות היו יפהפיות כפי  שראיתם וטעימות אבל רועי לא היה מרוצה מהן.
על שאר המאכלים בנוסף לגפילטע ולשניצלים המסורתיים, נספר רק שהיו חידושים לאמא כמו סלט נבטים, אורז בכמהין (מאיטליה) וגם יין מוסקטו מיוחד מאיטליה, אבל אי אפשר להעביר בבלוג את הטעמים החדשים, ותמונות שלהם לא ירשימו כמו תמונות החלות בהתפתחותן. העוגה שנבחרה היתה העוגה החביבה על איה. מגיע לה לא?
הישיבה ליד הכסאות הייתה  ברווחה ,היה פחות רעש מסביב של הילדים, ונגה הסתפקה בהצהרות מספר ולא חיפשה טלוויזיה. עיינו ביחד בתמונות היפות של שיר ורז שהביא גדעון, תוך דיון מעמיק בדמיון בין שיר לנגה, בהתערבות נגה, שהצהירה כל הזמן שהיא מתגעגעת לשיר ורז.
כוכב הערב היה שי שבילה את מרבית הזמן אצלנו את הזמן בשינה, פרט להפסקות בזמן הארוחות.
הצלחנו לצלם צילום נדיר של שי על המרפסת בארוחת הבוקר בין שינה לשינה.
בסכום נראה  ביקורו של שי אצלנו - כמנוחת הלוחם.
 
עוד ביקור חשוב בערב החג אצלנו, מוקי חמוש במשקפיים, צופה בסרטון שלכן ליובל. אמא מסבירה:
 
 
תהנו ביחד, ולכול/כם/נו
 
שנה טובה
 




יום שישי, 14 בספטמבר 2012

צפון איטליה - זה לא פיצה

 
חזרנו מצפון איטליה וליתר דיוק מגנואה, טורינו וסביבתם. ראינו (ולא נלאה אתכם) הרבה מוזיאונים ארמונות וכנסיות ABC = ( (another bloody church. במאמצים גדולים אכלנו גם כמה וכמה מנות וגם גלידה ובאין ביררה גם כמה פיצות, שזה לא המקום הכי טוב לאכול אותם. כי את הפיצות האמתיות צריך לאכול בנאפולי. אז אכלנו פסטות מיוחדות לגנואה, מאכלי ים, מרק דגים ועוד.
באיטליה בכל מקום יש ארמונות כנסיות ונופים מעניינים. קשה לדעת מה ואיך לצלם קודם האם את הארמונות:
או להכניס גם את אמא המוסיפה אור לתמונה :

הלצלם את המטיילת בשביל האהבה, שם זוגות אוהבים תולים מנעולים בתקווה שזה יהדק את הקשר ביניהם:
                                  

או  לצלם סתם כפר ציורי (זה לא סתם כפר, זה בצ'ינקו טרה, אחד מלהיטי האתרים):

או בנין מפואר  שהיה בעבר של הבנק ששלט בגנואה:

וכמובן אי אפשר בלי לחפש בפורטופינו את הלב שאיבדה דלידה:

ואמא מרוצה שמצאה אותו שם
 
נעבור לחלק המוטורי למתעניינים. גנואה היא העיר עם מספר הקטנועים הגדול ביותר  באיטליה, כמאתים אלף:

בטורינו עיר המכוניות (שם פיאט בעבר) היתה תצוגה תחרותית של מכוניות יוקרה עתיקות:

לרועי (ביג) הצגנו שתי ברירות, רולס ענתיקה:
או דגם חדיש ביותר ממוזיאון המכוניות (ברובן פיאט) בטורינו:

ועל רקע כרמי היין אנו מנציחים עצמנו :

וברגשות מעורבים על שפת אגם אורטה, מחבקים את הצייר ויוצאים לדרך לשדה התעופה שאין בו אפילו דיוטי.
 
וכך חוזרים מאיטליה שהיא האהבה הראשונה והמפגש הראשון שלי (ושל אמא) עם חו"ל וטעמיה. אולי אנסה בהזדמנות הבאה לספר אל חוויית המפגש הזה.