יום שלישי, 28 בפברואר 2012

מסע למזכרת בתיה


אם חשבתם שרק השנים יצאו למסע ארוך ומייגע, אז לא רק הם.

ארזנו את המזוודה שלנו, שזכתה רק ליום מנוחה אחד בין הטיול במדבר יהודה למסע למזכרת בתיה. ארוזים ומסודרים בתקווה שלא שכחנו דבר, יצאנו לדרך.

וכאן חיכתה לנו הפתעה, העלמה הצעירה 308 שלנו לבית פז'ו, שנהגה עד כה למישרין, החליטה להתעלל בנו והכינה לנו פנצ'ר (תקר), ממש ביציאה מהחנייה. התאמצנו לחזור פנימה כי נוח יותר להחליף גלגל בחניה המוארת, מאשר ברחוב החשוך והלח. להחלפת הגלגל צריך היה למצוא את כל האביזרים הדרושים להחלפה – זאת הפעם הראשונה שמכונית זאת מחליפה גלגל.

יצאנו סוף סוף לדרך כשאמא נוהגת בהשקט ובבטחה, והגענו למזכרת דקות מספר לפני הפרידה ממיכל ועפר. לאחר תדריך קצר של מקום האקומולים והפלסטרים, השאירו אותנו בידיה הנאמנות של עינת לגורלנו.

עינת מלאה בהצלחה מרובה את תפקידה בניהול הבית. נתנאל לא הפסיק מתחינותיו לארלי בירדס, ויעלה אחריו. בגן ובבית הספר שכחו כרגיל את הסווצ'רים, וחיפשו ממתקים, שלא הלכו לקנות להם. איילת הופיעה כל פעם ביעף, בתלבושות ספורט מפוארת אחרת, עצרה מדי פעם לרגעים, בין אימון, פעולה, ושאר עניינים כמו ערב הכתה, שהכינה לו עוגיות, עם הוראות לנשארים בבית לטיפול בהן. וגם חזרה פעם מאוחר בערב בלי מפתח להעיר אותנו.

אנחנו בילינו את הבקרים בביקורי חברים באזור הדרום. ביקרנו את קובלה וחיהלה, את כרמי בלכיש ואת אשל ופלס. גם הצלחנו לאכול במסעדת "כרמים" בסגולה.
לסוף השבוע נסענו לתל אביב, כאשר הילדים מדלגים על הלימודיים ביום ששי. ניצלנו (איה וסבא) את היום לקניית אופנים לעינת כמתנת הבת מצווה שלה, כרגיל במשפחתנו באיחור של חמישה חודשים. כבר בשבת היא ניצלה את האופניים למסע ליפו ולאבולעפייה שם.

הילדים שנשארו (נתנאל יעלה ושחקנית חיזוק נגה) לא ביטלו את זמנם והלכו עם סבתא להצגה על ביאליק בבית ביאליק.


אחרי ובין הארוחות הלכו לקנות מעדני חלב בסופרדרק וצעצועים. את שאר הזמן בילו ליד הטלוויזיה והמחשב.

אתם רואים שהיה שם גם שוקולד (אצל יעלה).
                                     

ביום א' העברנו את החבילה לעדי, חזרנו ליומים מנוחה מהמאמצים, ישנו הרבה ונחנו מתכוננים לטיול הגדול שמצפה לנו לגולן, אבל בגלל מזג האוויר החורפי נדחה הטיול. בטיולי הסדנה הגיאולוגית נהוג לפתוח שולחן כשכל אחד מביא משהו. אני הכנתי לטיול לפני חודש  צנוניות בלימון, והטיול נדחה. הכנתי  גם לפני שבועיים לטיול למדבר יהודה, שם לא פתחו שולחן מקוצר זמן, והצנוניות נשארו. רציתי להביא השבת אבל שוב ביטול, כנראה שהכנת הצנוניות לא מביאה מזל לטיולי הסדנה הגיאולוגית. 

שמחנו להצלחת הביקור בבוסטון. 
                                                                                                                                                                                                               


יום שבת, 25 בפברואר 2012

פוסט אורח (איתי): אופניים מגניבים + טיול ליפו

כדי לספק את לחץ הקהל למבט ראשון באופניים ה-MAGNIVIM של עינת (כולי קנאה, באמת!) מצורפות תמונות מאירועי השבת.
אני מתנצל שלא ערוך כמצגת (או בבלוג), אבל זה מה יש.
מכיוון שעינת עבדה כה קשה בסיוע לסבא וסבתא להשתלט על אתם-יודעים-מי-שאסור-להזכיר-את-שמם (ובמקביל לשמור על שפיות, אם אפשר) החלטנו לעשות לה קצת "גוד טיים" (הנסיעה לאמריקה ממש מאנגלזת את העברית שלי. ואפילו לא אני זה שנסע....).

 תמונה 1: על שביל האופניים החדש בטיילת, בדרך ליפו. גב הטורקיז (והמכנסיים התואמים לכסא) שייך לעינת. תיכף תהיה תמונה יותר טובה של האופניים. ויש רמזורים לאופניים!
 ת' 2, 3: מול השקיעה הנוגה. הקדמנו קצת, קטנוניים שכמותכם.
החלק החשוב בטיול לא מתועד, כי מי יניח בצד את המאפה מאבולעפיה כדי לצלם?
אחרי זה הסתובבנו בנמל יפו, אבל היה כל כך צפוף שאי אפשר היה לצלם.

 ת' 4 , שכולכם חיכיתם לה: חשיפה: האופניים! הצעתי לעינת לקרוא להם "הרלי", מסיבות מובנות. הבנתי שההצעה בדיונים. אם כי רועי טוען שצריך לקרוא להם "טאוני" (townie), כי זה מה שכתוב עליהם וסדר צריך להיות!
 ת' 5, 6 : מתקן טיפוס מרשים, שאפילו מצדיק ירידה לרגע מהאופניים.
וגם העוף שאיה הכינה היה מעולה. בלי קשר לזה שחזרנו עייפים אבל רעבים!

יום ראשון, 19 בפברואר 2012

גיאולוגיה של שיטפונות


יצאנו לקמפוסון גיאולוגי במדבר יהודה ללמוד על מצוק ההעתקים, שהוא קיר הסלע ממערב לים המלח. התחזית לסוף השבוע הייתה גשום וסוער, אבל כידוע מדבר יהודה נמצא בצל הגשם והקמפוסון לא בוטל. בכדי ללמוד על שכבות הסלע נוח לראות וללמוד זאת בנחלים ובוואדיות החותרים בסלע לעומק ומגלים את שכבותיו. לכן טיילנו בנחלים, ובחרנו באלה שלא צפוי בהם שיטפונות, בשונה מהתכנית המקורית.


הלכנו כל היום הראשון, ואימא בגלל בעיות הברכיים לא הלכה אלא בילתה את כל היום עם נהג האוטובוס, שסיפר לה את כל תולדות חייו ונישואיו הרבים. אני הלכתי כל היום ללא קושי. חזרנו לאכסניית מצדה ושם התמקמנו ולנו. בלילה התעוררתי לכאבים חזקים בכף הרגל ולא יכולתי לדרוך על הרגל. במתיחות ומסג' של אימא עבר הכאב, אבל החלטתי  לא לאמץ את הרגל ביום השני. יצאנו למחרת באוטובוס, הגענו לנחל צאלים ומצאנו שלט:





 שטפון, התנועה נעצרה ועל הכביש עמלו טרקטורים בסילוק הסחף. מהצד השני של הכביש המוצף חנה המדריך במכוניתו, לא לבלוע ולא להקיא. הלכנו בינתיים לעקוב אחרי השיטפון, כהשלמה למה שהחסרנו אשתקד.


אפשר לחיך לא צריך לפתוח את המטריה


בינתיים אחרי התלבטויות מרובות מה לעשות וטיולים לאורך ורוחב המים הזורמים, התלבטו בתכנית להמשך.

הצלחנו לשכנע את הטרקטוריסט והוא העביר את המדריך לצד שלנו


הוא לא ויתר לנו ולקח לטיול בנחלים כאשר כמה מטיילים וגם אנחנו, הלכו אתו רק קטע מהדרך ובילו את שאר הזמן באוטובוס ובאזור המלונות. חזרנו לתל אביב עייפים אך יבשים (ומרוצים).

יום רביעי, 15 בפברואר 2012

ברכה של רועי ודנה,

תראו את הכשרונות של הדור הצעיר, לא פרסמתי קודם כי בשבת כולם שמעו וגם אורית שמעה בטלפון, אבל נראה לי ששווה לפרסם:
 סבא החביב,
איזה פזמון
נפזם לילון?
שכתב שיר על שיר
וחרז הוא על רז
מנתאל - התפעל
ואותו יעלה
לא בלבלה
את האור הוא גילה
כשנגה נולדה
את עינה הטובה
של עינת  הוא חווה
אוסף את דנה מכדורסל
ומתפלסף עם רועי בדרך כלל
עם שי הוא טיבע
את איילת שיגע
סיפורים נפלאים
 מספר לנכדים
ומבקר אותנו באופן קבוע
למרות שעסוק כל ימות השבוע
מזל טוב עד 130
ושתמיד תצליח בלימודים
מאיתנו שאותך מאוד אוהבים.

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

יומולדת בשכונה

הפעם הייתה היומולדת בתאריך קרוב לזה האמיתי. ליומולדת קיבלתי ברכות (בזמן) מקולנוע לב (עם מתנה קלטת), מבן דודי יוסי, מאבנר, מאתר טוב (עם הנחות של 2 ש"ח על קופונים שלהם) ומNETLOG (מה זה בעצם? עם שבועים שימוש חנם).
אתמול בשבת עשינו טיול משפחתי בשכונה, במחוזות ילדותי, בצירוף שני חברים: אבנר, איתו בליתי שנים רבות, החל מבית החולים בו נולדנו שנינו באותו שבוע, בגן יפה, בבית הספר בורוכוב ובנוער העובד. ונעמ'לה איתה נפגשתי בהתחלה בביקורי ההורים שעבדו יחד בביה"ס, ואחר כך בתיכון, בגרעין, בנחל, באוניברסיטה ובנווה עוז.

עברנו במקום שעמד (ונהרס) הבית בו גדלתי, נכנסנו לחצר בית הספר בו למדתי ובו לימדו הורי.  הבנין הישן בתמונה משמש כיום כמתנ"ס, ומסביבו בניינים חדשים של כיתות בית הספר היום. בחלונות הבנין מימין, המוסתרים חלקם ע"י הגדר, הייתה הכתה של אמא שלי, ובחלונות בתחתית הבניין משמאל, כמעט בקרקע שבקושי רואים,  היה חדר המלאכה בו לימד אבא שלי.


המשכנו לקו הנוער העובד שהיה סגור. סיפרתי ספורים מילדותי כשאבנר ונעמי מוסיפים סיפורים נוספים.
משם ירדנו ברחוב ברוכוב, עברנו ליד הגן שלי בדרך ל"עיגול" שם עצרנו להפסקת קפה ומשם נסענו לת"א לביתנו.


הגדר משמאל ברחוב, מקיפה את המכתש שנקרא "אמפי" בזמננו, שכעת בונים בו שני מגדלי מגורים ענקים ופארק.

בביתנו נערכהארוחת צהרים שאמא הכינה כדרכה בשפע ובטעם ונשאר הרבה אורז כי שי לא בא.
קיבלתי מתנה פותחן יין משהו אוטומטי שמסוגל לעמוד בפתיחת אלף בקבוקים, ויוכל לשמש אותנו בחתונות הנכדים.
והיו כמובן הרבה ברכות, ששמעת מהן, ובינהן הברכה של נתנאל שכתב בעצמו:


איה צילמה והקליטה את האירוע בוידאו. היא שלחה אותי קודם לקנות קסטה חדשה לאירוע. אבל היא הקליטה המון והקסטה לא הספיקה, כך שהשאר מוקלט רק מונו. אבל עדיין לא נמצאה התוכנה להוריד זאת למחשב, נקווה שתימצא עד שמיכל תיסע.
לאחר שאיה התקינה את הגירסה החדשה של בלוגר אין לי כל בעיה לכתוב בו. הגירסה הקודמת הייתה לי (ולא רק לי) בעיתית.

יום שבת, 4 בפברואר 2012

מזג אויר וצ'ולנט

חודש ינואר השנה היה חודש ינואר הגשום ביותר הידוע. אבל כל השבתות הגשומות היו תפוסות. השבת האחרונה הייתה השבת הראשונה שאיפשרה לאסוף את הקהל אל סיר הצ'ולנט הנכסף, ושבת זאת הייתה השבת היפה הראשונה, כך שכל עם ישראל נסע לחרמון או לראות כלניות בדרום. בכל זאת הייתה השפעה של הגשם על הצ'ולנט, אמא נרטבה עד לשד עצמותיה ביום רביעי כשהלכה לקנות את הבשר לצ'ולנט והצליחה לקנות את הנתח המתאים האחרון. סוף דבר נאסף כל הדרוש ומסע הצ'ולנט יצא לדרך. כולם חוץ מאילת הגיעו ישבו לשולחן וראו גם איזו חגיגה מצפה לשון אחרי הארוחה.

אחרי האוכל היה לנו אירוע ספורטיבי והילדים ירדו לשחק בכדור מול בבית הספר. 
אירוע תרבותי נוסף על הצפייה בטלוויזיה היה מפגש בני הדודים עם שיר ורז: