האיים הקנרים ידועים בדרך כלל כאתר תיירותי. בגלל קרבתו לאזור המשווה שורר בו מזג אויר חמים כל השנה, שמאפשר לשני מליון תיירים בשנה לעשות בטן גב בכל עונות השנה.
אז מה פתאום גאולוגיה ? למה נסעה הסדנה הגאולוגית לשם ?
האיים הקנרים, שבעה במספר, הם שורת איים שנוצרו מהתפרצויות הרי געש שעלו באוקיינוס האטלנטי, בסדרת התפרצויות שאירעו בזמנים שונים, בתקופה גאולוגית צעירה.
האיים שנוצרו בזמן שונה, מסודרים כמעט בסדר כרונולוגי. אפשר לכן ללמוד מהם על ההתפתחות של אי וולקני, ואת השפעת הגורמים השונים עליו: כמו התפרצויות וולקניות חוזרות של הרי הגעש, רוחות וגשמים ופעולות גלי הים על החופים. הם נוצרו לאורך קו מבנה דומה בקליפת כדור הארץ שבקרקעית האוקיינוס.
האיים אינם גדולים וגם האוכלוסייה לא ענקית. הם חלק מספרד מבחינה מדינית, למרות שהם קרובים פיזית הרבה יותר למרוקו. ספרד כבשה אותם אחרי מסע קולומבוס לאמריקה, כאשר היו לתחנה חשובה בהפלגות חוצות האוקיינוס, לאמריקה.
בעיר הבירה של האי לה פלמה: "סנטה קרוז דה לה פלמה", הקימו פסל בטון של אניית קולומבוס בגודל האנייה המקורי.
מסעו של קולומבוס החל מהאיים הקנרים (לא מהמקום בו ממוקם הפסל).
רוב התיירים באיים הקנרים מתרכזים בבלויי בטן גב במלון ובים, אבל אנחנו לא חיפשנו חופים עמוסי מתרחצים, אלא לראות את השפעת הים על החופים, הים נוגס בסלעי החופים מצד אחד, ומצד שני מביא חול, וכך גורם ליצירת מפרצים ורצועות חוף.
הנה כך, מסתער הים וחותר בסלעי הבזלת:
חיפשנו עקבות לפעילות וולקנית כמו זרמי לבה שהתקשו:
ועקבות פעילות בסלעים אחרים:
לא רק גאולוגיה ראינו, ביקרנו גם בערים וכפרים וראינו בתים ישנים בנוסח המקומי.
עם דלתות וחלונות מגולפים:
לאיים הקנרים צמחיה מיוחדת של צמחים הגדלים רק באיים הקנרים. בין הצמחים המיוחדים בולטים צמחים דמויי קקטוסים ממשפחת החלבלובים. כל הקקטוסים האמתיים ממשפחת הקקטוסים מוצאם מאמריקה.
זהו חלבלוב קנרי הנפוץ מאד באיים:
אבל צמח מיוחד לאי, שהוא גם סמל, הוא צמח הדרקונית, שהגדולים מגיעים לגיל מאות שנים, זה לא הפרט הכי זקן וגדול:
יש עוד צמחים מיוחדים לאי כמו האורן הקנרי, הדומה לאורן שלנו, ומצטיין ביכולת להתחדש אחרי שריפה, בארץ נוטעים גם אותו לאחרונה. ויש מיני ער ומינים דמויי חלבלוב, אבל לא נטריח אתכם בפרטים.
באי לנזרוטה ביקרנו בגן מיוחד שתוכנן בידי ארכיטקט מפורסם Cesar Manrique. בגן שבנוי בתוך בור וולקני, נשתלו קקטוסים אמריקאים וחלבלובים מהעולם הישן. מקום נכבד יש בגן לקקטוס "כיסא החותנת":
במראה כללי של הגן היפה רואים צמחים מקומיים וקקטוסים אמריקאים:
שם באי לנזרוטה שכמעט כולו מכוסה לבה שחורה מצוי גם ביתו של מנריקה שתרם רבות לתכנון האי. בתכניתו, שהייתה לחוק האי, כל הבתים צבועים לבן וגובהם אינו עולה על שתי קומות (חוץ מבתי מלון עד שש קומות), החלונות רק בצבעים כחול ירוק וחום. כך הבתים מנוגדים לנוף השחור סביבם. הבית הענקי שבנה לעצמו הפך אחרי מותו (בתאונה) למוזיאון. הבית נבנה על הסלע השחור, נכנס ומשתלב בחללים ובורות שבסלעי הלבה השחורה שסביבו.
החדרים בבית בצבעים שונים, ומשולבים בסלע קישוטים וצמחים, רוב רהוט הבית המקורי פונה.
זהו החדר הלבן:
והחדר האדום:
מנריקה עסק גם בציור ופיסול ויש בביתו אוסף של יצירותיו:
אז מה פתאום גאולוגיה ? למה נסעה הסדנה הגאולוגית לשם ?
האיים הקנרים, שבעה במספר, הם שורת איים שנוצרו מהתפרצויות הרי געש שעלו באוקיינוס האטלנטי, בסדרת התפרצויות שאירעו בזמנים שונים, בתקופה גאולוגית צעירה.
האיים שנוצרו בזמן שונה, מסודרים כמעט בסדר כרונולוגי. אפשר לכן ללמוד מהם על ההתפתחות של אי וולקני, ואת השפעת הגורמים השונים עליו: כמו התפרצויות וולקניות חוזרות של הרי הגעש, רוחות וגשמים ופעולות גלי הים על החופים. הם נוצרו לאורך קו מבנה דומה בקליפת כדור הארץ שבקרקעית האוקיינוס.
באיים הקנרים בין הסלעים והאבנים,
סערו הרוחות והחלו רוטנים.
על קבוצה נודדת של אנשים,
ההופכים ומכים אבנים בפטישים,
מפריעים מנוחת סלעים ותיקים
הרובצים בשלווה מיליוני שנים.
ממשיכים בדרכם ובודקים במרץ
תולדות וסודות כל סלעי הפרץ.
סיכמו הסלעים: לשים לזאת קץ!
אחרת כל הר כאן נפוצץ!
אם לא יניחו לנו לרבוץ במנוחה,
ולנוח, מתחת ועל פני האדמה,
לתפוס מיליוני שנים בשלווה,
ולחכות בסבלנות לפרץ הבא.
האיים אינם גדולים וגם האוכלוסייה לא ענקית. הם חלק מספרד מבחינה מדינית, למרות שהם קרובים פיזית הרבה יותר למרוקו. ספרד כבשה אותם אחרי מסע קולומבוס לאמריקה, כאשר היו לתחנה חשובה בהפלגות חוצות האוקיינוס, לאמריקה.
בעיר הבירה של האי לה פלמה: "סנטה קרוז דה לה פלמה", הקימו פסל בטון של אניית קולומבוס בגודל האנייה המקורי.
מסעו של קולומבוס החל מהאיים הקנרים (לא מהמקום בו ממוקם הפסל).
רוב התיירים באיים הקנרים מתרכזים בבלויי בטן גב במלון ובים, אבל אנחנו לא חיפשנו חופים עמוסי מתרחצים, אלא לראות את השפעת הים על החופים, הים נוגס בסלעי החופים מצד אחד, ומצד שני מביא חול, וכך גורם ליצירת מפרצים ורצועות חוף.
הנה כך, מסתער הים וחותר בסלעי הבזלת:
חיפשנו עקבות לפעילות וולקנית כמו זרמי לבה שהתקשו:
ועקבות פעילות בסלעים אחרים:
לא רק גאולוגיה ראינו, ביקרנו גם בערים וכפרים וראינו בתים ישנים בנוסח המקומי.
עם דלתות וחלונות מגולפים:
לאיים הקנרים צמחיה מיוחדת של צמחים הגדלים רק באיים הקנרים. בין הצמחים המיוחדים בולטים צמחים דמויי קקטוסים ממשפחת החלבלובים. כל הקקטוסים האמתיים ממשפחת הקקטוסים מוצאם מאמריקה.
זהו חלבלוב קנרי הנפוץ מאד באיים:
אבל צמח מיוחד לאי, שהוא גם סמל, הוא צמח הדרקונית, שהגדולים מגיעים לגיל מאות שנים, זה לא הפרט הכי זקן וגדול:
יש עוד צמחים מיוחדים לאי כמו האורן הקנרי, הדומה לאורן שלנו, ומצטיין ביכולת להתחדש אחרי שריפה, בארץ נוטעים גם אותו לאחרונה. ויש מיני ער ומינים דמויי חלבלוב, אבל לא נטריח אתכם בפרטים.
באי לנזרוטה ביקרנו בגן מיוחד שתוכנן בידי ארכיטקט מפורסם Cesar Manrique. בגן שבנוי בתוך בור וולקני, נשתלו קקטוסים אמריקאים וחלבלובים מהעולם הישן. מקום נכבד יש בגן לקקטוס "כיסא החותנת":
במראה כללי של הגן היפה רואים צמחים מקומיים וקקטוסים אמריקאים:
שם באי לנזרוטה שכמעט כולו מכוסה לבה שחורה מצוי גם ביתו של מנריקה שתרם רבות לתכנון האי. בתכניתו, שהייתה לחוק האי, כל הבתים צבועים לבן וגובהם אינו עולה על שתי קומות (חוץ מבתי מלון עד שש קומות), החלונות רק בצבעים כחול ירוק וחום. כך הבתים מנוגדים לנוף השחור סביבם. הבית הענקי שבנה לעצמו הפך אחרי מותו (בתאונה) למוזיאון. הבית נבנה על הסלע השחור, נכנס ומשתלב בחללים ובורות שבסלעי הלבה השחורה שסביבו.
החדרים בבית בצבעים שונים, ומשולבים בסלע קישוטים וצמחים, רוב רהוט הבית המקורי פונה.
זהו החדר הלבן:
והחדר האדום:
מנריקה עסק גם בציור ופיסול ויש בביתו אוסף של יצירותיו:
אבל חשוב מכל, היא העובדה שאימא מצאה וקנתה לה בחנות המוזיאון שעון חדש!
באי לנזרוטה בשטחים רדודים בין סלעי הבזלת השחורים, ניטעו כרמים והגנו על הגפנים בקירות אבנים. את הענבים מגדלים ליין.
בדרכנו בבוקר באי לנזרוטה פגשנו עגלות וקבוצות אנשים בבגדי חג שצעדו בחבורות. התברר לנו שזה יום החגיגה של המדונה, הקדושה של האי. ביום זה באים אל הכנסייה שם נמצא פסלה. עולי רגל מכל האי (לנזרוטה) וגם מאיים אחרים בתלבושות מסורתיות מביאים תרומה למדונה, אותה מחלקים אחר כך לנזקקים.
אחר הצהרים הגענו לעיר אליה צעדו עולי הרגל (בערך במרחק כחמש עשרה קילומטרים), שם התקיים מצעד של כל החבורות שרקדו ונגנו בדרכן אל המדונה עם תרומתם הגדולה או הקטנה (לפי השג ידם).
המדונה אליה צעדו כולם, יצאה מהכנסייה לקבל את פניהם.
המצעדשל המדונה התארכה לאורך מאות מטרים, כאשר הקהל צופה בהם (תיירים). אבל רוב המקומיים הלכו בקבוצות, שרות ורוקדות, אל ככר הכנסייה של המדונה. השירה והריקודים לא היו מכוונים לקהל, אלא היו בלוי וכיף של הצועדים.
החוגגים לבשו תלבושת עממית פשוטה ונחמדה, מגדולים עד קטנים, כמו הסבתא והנכדה:
היה חם, וכשחם מרימים את החצאית הארוכה:
בדרך רוקדים ומנגנים:
בלי הפסק
ואת המתנות למדונה נושאים בעגלה
או לפעמים בטרקטור
לסיום פסל קישוט
