יום שבת, 9 בנובמבר 2013

סוכות על הר גריזים

חשבתי שאפשר סופסוף לנוח מהבלוגים, אין כבר קהל בתפוצות ואת הכל שולחים בווטספ אז מה נשאר לעשות?
אפילו את הבלוג על רוסיה לא בטוח שקראו, אף אחד לא הגיב. נשמעו קריאות מחאה ואני עושה עוד ניסוי.
אז מה היה לנו לאחרונה? טיול אל השומרונים בהר גריזים, עם דנצ'ו שלמד עליהם וכתב אפילו ספר עליהם.
מסתבר שאף אחד לא יודע עליהם, אז נתחיל.
השומרונים הם עדה דתית עתיקה וקטנה עם מסורת משותפת ליהדות. הם רואים עצמם כבני שבט אפרים לעומתנו היהודים בני שבט יהודה. הם מאמינים בתורה בלבד כספר הקדוש, ושאר ספרי התנך אינם קדושים להם, וכמובן גם לא התורה שבעל פה - המשנה והתלמוד.
הם חוגגים את שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות וגם את ראש השנה ויום כיפור. הלוח שלהם שונה משלנו ולכן החגים אינם בתאריכי החגים שלנו. כך  חל חג הסוכות שלהם כחודש אחרי שלנו.
הם לא רואים את ירושלים כעיר הקדושה והמקום המקודש להם הוא הר גריזים ליד שכם.
העדה שלהם מונה כמה מאות ומחולקת לשנים: חלק נמצא בשכם וגר כיום בשכונה בהר גריזים. וחלק שני בשכונה בחולון.
לשומרונים בשכם יש ם תעודת זהות ישראלית וגם פלסטינאית, את החגים הם חוגגים בהר גריזים ואז באים גם מחולון.
השכונה בהר גריזים בנויה על שטח שקיבלו במתנה מהמלך חוסיין, ויש בתים גם לחולונים.
יש להם בית כנסת ובו ביקרנו.

כהן,לבוש בתלבושת הכוהנים, סיפר לנו על מנהגיהם והראה לנו את ספר התורה שלהם, הכתוב בכתב עברי עתיק. הנה הספר עטוף פרוכת, מאחור ארון הקודש שלו פרוכת רקומה:
                                                     והנה הספר הפתוח לאחר הסרת הפרוכת :

                      
ביקרנו עוד במוזיאון שלהם שם הושוו מנהגיהם למנהגינו. המרצה לבוש לבוש רגיל, לא של כהן:

משם הלכנו לראות את הסוכות. הסוכות מוקמות בתוך הסלון בבית. לשם כך יש בתקרה מסגרת מתכת מסיבית, עליה תולים פרות במשקל של 300-500 קילו. הסוכה מוקמת בתוך הבית בכדי לא למשוך תשומת לב של השכנים הערבים, כך גם כל הטקסים שלהם נעשים כמעט במסתרים (חוץ מקרבן הפסח), כי הם היו שנים רבות עדה מדוכאת ונרדפת.
ראו את קישוטה של הסוכה, האם תנחשו איזה מכונית יש לבעלי הבית?

לבעלי סוכה זאת יש מיציבישי
שימו לב לאתרוגים הענקים שבולטים כלפי מטה.

וזה דנצ'ו מצלם את הפרות שבתקרה.


המזוזה בבתים היא על לוח האבן מעל לדלת וכתובה בכתב העברי העתיק.

במגרש בהר מצויה סככה ומספר בורות בהם נצלה קרבן הפסח.

 זהו מראה שכם מהר גריזים. הם גרו בעבר בתוך העיר אבל נוח להם להתבודד ולהתרחק מקנאי העיר.

 אינני יודע אם צריך לכתוב על כל טיול שלנו, אבל הייתה הפעם דרישה מצד אנשים בקהל.


יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

אמא רוסיה

אחרי חודשיים רצופים בארץ וביקור יחידי בנתב"ג לקבלת אורית ומשפחתה, יצאנו למסענו הבא ברוסיה עם מכון אבשלום.

השמות ברית המועצות (כך קראו אז לרוסיה) סטלין קרמלין היו מעוררת צמרמורת פחד בדור הורינו וגם געגועים מסויימים. אנחנו במסענו זה ראינו ברוסיה ערים אירופיות, מטופחות, עם שפע בחנויות ואת כל המותגים המופיעים בערים אמריקאיות ואירופיות. לפני ארבע עשרה שנה כשביקנו במוסקבה היה תור ענקי למקדונלד.

מזג האויר לא האיר לנו פנים במוסקבה היה גשם כל הימים ואני שכחתי לקחת מטריה, וכך נראים בסיור בקרמלין.
 
ובסנקט פטרבורג היה קור שהגיע ל-4 מעלות . אז מה אפשר לראות ברוסיה? בחנויות יש הכל כמו באירופה, נופים מיוחדים
אין הארץ מישורית וכל מה שרואים נופי שדות ויערות, גם בתוך הערים הרבה חורשות וגנים, השלכת הייתה בראשיתה.

אז מה נשאר לראות? כנסיות ארמונות ומוזיאונים, והמזל שהסיורים הם מתחת לגג. אז יש ברוסיה אלפי כנסיות  ולמרות שהסוביטים פוצצו כמה וחלק נהרסו במלחמה שבו ובנו רבות מהן מחדש. הכיפות הזהובות בהן מצופות באמת בזהב כי הזהב מסמל את קדושתן, ובכלל אוהבים ברוסיה זהב וגם שליש מהזהב בעולם נכרה ברוסיה. אז הנה כנסיה לא מצופה זהב, אלא בעלת קישוטים אפיניים. זאת כנסית הדם השפוך בס. פטרבורג, שהוקמה במקום שנרצח הצאר אלכסנדר הראשון, ושלאחר הרצח החלו פרעות ביהודים, "סופות בנגב" ואחריהן העליה הראשונה (לארץ).

הקשר שלנו לרוסיה בעבר הוא בתחומים רבים גם פולין הייתה עד מלחמת העולם הראשונה בשלטון רוסי. לדור שלנו היו השירים הרוסיים שליוו אותנו בתנועות הנוער. ברוסיה הם כבר לא מקובלים, אבל משמיעים אותם לתיירים ישראלים.
 
זה האולם בארמון של קטרינה הראשונה (לא הגדולה) בס. פטרבורג, הקישוטים הם מחוטובים בעץ ומצופים זהב.
 
בארמון הקיץ של פטר הגדול על שפת הים הבלטי יש מערכת מזרקות המקבלת את פני האורחים הבאים לארמון בסירות, המזרקות מקושטות בפסלים המצופים זהב ופונים לגן גדול.
                                                                 
                                                                  מבט אל הארמון והפסלים

ארמון החורף בסנקט פטרבורג הפך בזמן השלטון הקומוניסטי למוזיאון לאמנות, שהוא מהגדולים בעולם. השלטון אסף את האוצרות האמנותיים שהיו בארמונות המלוכה, בארמונות האצילים ובאוספיים של עשירי רוסיה שנמלטו ממנה בזמן המהפכה. זהו מוזיאון ענק וגם התורים ענקים, אך לקבוצות קובעים זמן מראש. מצויים שם ציורים של טובי האמנים המודרנים והעתיקים כמו רמברנדט, פיקאסו מאטיס האימפרסיוניסטיים פיסול עתיק ועוד ועוד. 

אי אפשר לתאר את העושר שם ,יש  גם כלים ורהיטים השוויים הון,אני בחרתי להראות פריט קישוטי אחד, טווס זהב.

מבקרים שם תלמידים בסיורים לימודיים.

                                                                            וגם משפחות

יש לנו  עוד ענין משותף עם רוסיה, מלחמת העולם השניה. רוסיה היא המדינה עם מספר הקורבנות הגדול ביותר במלחמה זאת - כמה מליונים, אם אינני טועה למעלה מעשרה אחוז מהתושבים. היא עברה קרבות דמים רבים. העיר לנינגרד, סנקט פטרבורג היום, היתה 900 יום במצור ומליון שהם שליש מתושביה מתו במלחמה מהפצצות הפגזות ורעב. העיר נהרסה כמעט לגמרי ושוחזרה מחדש בדייקנות. אוצרות המוזיאונים והארמונות הורדו למרתפים והוסעו ברכבות לסיביר. פריטים שלא ניתן לפרקם צולמו ושוחזרו מחדש. לזכר המלחמה הוקם מוזיאון מיוחד מוזיאון המלחמה במוסקבה, ולידו פסל זכרון ובצדו חרוטות תפילות בשפות כל העמים שברוסיה, כולל תפילה בעברית.

כמובן שגם בסנקט פטרבורג יש אנדרטה עם אובליסק גבוה ומתחתיו תצוגה קטנה ובה פריטים שונים מתקופת המצור.
וגם כאן מגיעים תלמידים ללמוד ולזכור.

בכלל מקדישים מאמץ ללמדד את התלמידים על היסטוריה ועבר ואפילו כדי להגביר ענין המדריך הוא שחקן.

צריך לזכור כי סנקט פטרבורג נבנתה ליד נהר הנייווה שהיה נתיב מסחר לאניות. לכן גם היום חלק מהגשרים שלו הם גשרים המתרוממים ונפתחים בלילה למעבר אניות.
 

                    גם שטנו כמובן על הנייווה. מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קר וגשום, אז חילקו שמיכות.

                                                                וגם וודקה (בתשלום).

אל תשכחו את הבבושקות שלא הבאנו, שכתבתי להן קטע.
מעשה במטריושקה המכונה בבושקה
שקמה יום אחד בהחלטה נחושה,
לצאת לצלינות לארץ הקדושה.
להיות לצלינית כמסורת הרוסים,
הנוסעים להשתטח על הקברים הקדושים.
ישבה וחשבה בין איקונות ותכשיטים,
חיפשה דרך לנסוע למרחקים.
ישבה וחשבה הבובה הקטנה
איך להשיג מימון לנסיעה.
שמעה שמגיע מכון אבשלום
בעזרתו אפשר להגשים החלום.
אם תצוד את עיני הישראלי
אותה יקנה ולארץ הקדושה יביא.
התעטפה במטפחת כמסורת
התישבה באתרי תיירות בחנויות,
מצפה לישראלים שיבואו לקנות.
כשעברו ממכון אבשלום והעיפו בה מבט
קראו להם לעלות לאוטבוס מיד.
הם עברו ארמונות מהר בקפיצה,
מהמוזיאונים לאוטובוס רק בריצה
את חנות המזכרות זיכו רק בהצצה.
לכן בבושקה המסכנה
לא תגיע לארץ הקודש עד זקנה ושיבה.

 

יום שבת, 3 באוגוסט 2013

החייל הכי חמוד שלנו

נכנסנו לחודש אוגוסט -- אימת הסבים. למזלנו יש לנו השנה איים של רווחה: שלישיה המטיילת בקנדה וקבוצה גדולה היוצאת לסלובניה. בארץ נשארה שלישיה אחת, לצורך עדכונים ותיקונים של המחשבים וצי הטלפונים החדשים.

נעבור לאירוע החשוב של משפחתנו, טקס סיום הקורס של שי, נכדנו הבכור.
הטקס נערך בצריפין, מחנה שביליתי בו ימים רבים מהטירונות בבה"ד 4 (שהצטיינה בזמני בעיקר בת"ס וציחצוח) ועד לתקופות מילואים אינסופיות, בו סובבתי בבסיס וסביבו פעמים אין ספור (כולל ביקורים של אורית החיילת). הכרותי את השטח לא הרשימה כמובן את אמא לרגע, וכל הדרך לשם, היא שאלה את כל מי שפגשה איך להגיע.

הגענו לטקס שלא השתנה בהרבה במשך השנים,כולם עמדו במסדר, הניפו דגל עשו תרגילי סדר, שמעו את דבר המפקד, שנתן רשות להתחיל בטקס, לשמחתנו, ולבסוף אחרי שקיבלו את סיכת החובש, העיפו את הכובעים אל על.
 
מבט כללי:
 
 
והיחידה עם החייל החשוב ביותר:
 


אמא דואגת שישתה:
 

                                               עם  סיכת החובש החדשה, מוקף אהבה:


 
עכשיו כששי הוסמך כחובש, אפשר להפנות אליו את הטיפול הרפואי הראשוני, לפני שמגיעים לרופאת משפחתנו ולהקל את הלחץ שעליה.

סיפור משפחתי נוסף: חולצה חביבה עלי הוכתמה בדיו מעט כדורי. במאמץ נואש מרחנו את הכתמים בשאוט האגדי, ותאמינו או לא, הכתמים נעלמו אחרי הכביסה. אסור שהיבוא החיוני של השאוט ייפסק!

יום שלישי, 23 ביולי 2013

מכתב לוילי

לכבוד הוד מלכותו הדוכס מקמבריג' הנכבד,
הוד מלכותך!
כמו כל העולם, שמחתי לשמוע על הולדת הנסיך בנך. גם אני עברתי לא מזמן חוויה דומה לשלך, בהולדת הנסיך החדש שלי, נכדי בן.
כמו אצלך המתח עד ללידה נמשך תקופה ארוכה, במשך התקופה שחיכינו ללידה, היו דיונים בלתי פוסקים עם הרופאים ובני המשפחה הקרובים על מה ואיך צריך לעשות לקראת הלידה. אני מניח כי גם במשפחתכם היו תופעות כאלה, אם כי גם אתם כמונו לא פרסמתם בפומבי דברים אלה. בסופו של דבר הייתה הלידה מוצלחת אצלנו ואצלכם והנסיכים שלנו נולדו למז"ט לשמחת כל המצפים, במשקל נאה. משקל זה הביא את הנסיך שלנו אל אחוזון 90 בגובה, ואני מניח שגם שלכם לא יפגר. במקרה שלכם זה חשוב שיזכה בקומה גבוהה, שתבליט אותו בין ההמונים סביבו.
אני בטוח שהוא מיהר להוולד לפני שהוד מלכותה סבתא רבתא שלו יצאה לחופשה. גם במקרה שלנו הוא מיהר להוולד בתאריך שלפני צאתנו מארה"ב, ושאיפשר את השתתפותנו בטכס ברית המילה שלו.
עצה ידידותית חשובה מהנסיון במשפחתנו, ארגן את ארוחות הלילה כך שארוחת הבוקר שלו תהיה בשעה נורמלית ולא בשעה משוגעת כמו שש למשל.
אני מרגיש כל כך קרוב אליך אחרי פרשת הלידה והלחצים סביבה, ולאות ידידות ואחווה אני רוצה לקרוא לך פשוט וילי,
אנא מסור את איחולי לקית , לסבא צ'רלס, לסבתא רבתא אליזבט ולכל הדודים ושאר הקרובים שירדו בדרגה בתור למלוכה.
שלך
סבא של בן (וכל השאר)

יום ראשון, 21 ביולי 2013

קיץ חם וגם קריר

זה אולי יהיה הפוסט האחרון לתפוצות, מה יהיה על המשך הפוסט נצטרך לדון  בקרוב. אבל נחזור בינתים לדיוות השוטף.

לאחר דרישה ממושכת לקיים יציאה לצימר, לפני האיחוד המשפחתי המצופה, עם המבלים בחו"ל, יצאנו. למרות שרוב נסיעותינו לחו"ל היו במסגרת ביקורים משפחתיים ולא היו בגדר טיולים בחו"ל. נאלצנו לכן לצאת בעיצומו של קיץ ישראלי לוהט.
הלחצים היו מלמטה ועד למעלה, כך נגה העומדת כנראה למלא את מקומו של אחיה הבכור כמתכננת משפחתית, מנדנדת כבר מזמן בנושא, בתמיכתה של יעלה. היא גם עומדת על כך שנצטרך לצאת לצימר גם אחרי שאורית ומשפחתה יגיעו ולחגוג שם את שובם.
בסופו של דבר יצאנו למנרה, שהייתה פעם הישוב (היהודי) הגבוה ביותר, בתקוה שהאקלים שם מתאים לקיץ.

יצאנו ביום חמישי לסוף שבוע ארוך, שהכנו לו ציוד מלא (ושימו לב לא רק בבוסטון אורזים):



                                    בדרך (יצאנו ביום חמישי ) ערכנו ביקור יסודי בפאלפל דבורה המפורסם.



את הערב הראשון שלנו חגגנו בניגוד למקובל אצלנו לא עם המנגל אלא במסעדה חדשה. משפחת שני הגיעה מאוחר ולא רצינו לדחות את הארוחה לחצות הלילה. הארוחה טעמה לנו ונשארנו רק מודאגים איך נאכל למחרת כמות בשר מוכנה לשתי ארוחות. (לידיעת המודאגים התגברנו עליה למחרת בחירוף נפש).


למחרת יצאנו (בעצת רועי) לביקור בחצר תל חי ולשמוע את הסיפור שלה, אותו שמעו הילדים בעניין רב.


הסיפורים מצאו חן כל כך בעיני יעלה ,היא בקשה ממני את המצלמה, וצילמה את המדריך.


         אחר כך התפצלנו, יצאנו לעלות ברכבל, כאשר חלק אחר (שני +) נסע למטולה להחליק על הקרח.
                                          
                                                       עצרנו למעלה לליקוק קטן וצפיה בנוף

                                              
                                                       וירדנו בקרון למטה מנפנפים לכולם שלום.


את השעות שבין לבין, כאשר חלק מהקהל עוד מבלה בנעימים במטולה, הקדשנו ללימוד הטלפון של אמא.
צריך לספר כאן שבנסיעה בדרך למנרה הסתבכנו בנצרת, ורק הודות לאמא ושליטתה בוויז הצלחנו לנווט בדרכים המסובכות.
הייתם מאמינים לאיזה כישורים היא הגיעה? אבל ליתר בטחון היא מקבלת שיעור חיזוק נוסף.


וכמובן הגענו למנגל, התוצרת שתוכננה ליומים, נאכלה כולה.


                                              היו לנו עוד כמה טיולים בשטח, כמו ב"סדקי יפתח".


                                                 בצל האלה הענקית עליה טיפסו הילדים, ממש קופים!


וגם סתם לבלות יחד




                                      ניצחנו את מזג האויר הקייצי ונהנינו בחברה טובה וחביבה (וקצת חסרה).