מצב האומה

משפחתנו בתפוצות ולנותרים בארץ

לאחר נסיעת איה נותרו לנו משימות אירוח ילדים, וביקרה אצלנו עינת ביקור קצר שכלל ביקור בצומת ספרים וקניית ספרים, ביקור במאהל "לו הייתי רוטשילד" למען החינוך ההיסטורי וליקוק בונילייה, שעבר עלינו בקלות.

המשימה הבאה הייתה נסיעה עם שי לחרמון לטיבוע צפרים. לשם כך הגיע שי ביום רביעי ולן אצלנו. למחרת נסענו צפונה כאשר תחנתנו הראשונה הייתה בפלאפל דבורה האגדי. שי טען שאינו רעב ולא רצה לאכול, אבל נעתר למצוקות הזמן, טעם ואכל ממעדני המקום (בהנאה).

הגענו לבית ספר שדה חרמון (שניר), סבתא נשארה ועלינו לחרמון. הרשתות היו כבר פרוסות ושי טרח בהוצאת הצפרים. לפנות ערב ירדנו ואכלנו ארוחת פיקניק בחצר היפה של בי"ס שדה.

למחרת הייתה היציאה בארבע וחצי בבקר, שוב הוצאת צפרים מהרשתות. הרשתות מוקמו מסביב לבריכת מים

אליה נוהגות צפרים לבוא לשתות ושם הן נתפסות.

נתפס ברשת 

חרמוני - לפני טיבוע

שי לא היה מרוצה ממראה החרמון בקיץ, ללא שלג. אני התעניינתי בצמחים סביב. בהפסקת הצהרים ירדנו לבי"ס שדה ואחר הצהרים חזר לשם שי בלעדי. האוטו שלנו הרגיל לפינוקים תל אביביים לא אהב את העליות בחרמון ולא סחב טוב, לכן ומסיבות נוספות של נוחיות, לא עליתי יותר למעלה לחרמון אחה"צ וגם למחרת. הפעילות נגמרה בשבת בצהריים, שי הספיק להוציא מהרשת בשלושת הימים 49 צפרים, שזה מחצית מהכמות שהוציא עד אז במשך שנתיים.

בקריית שמונה הייתה מסעדה מומלצת עם תור ענקי בחוץ, כך שהחלטנו ללכת לנדב קינוחים ברמת ישי. המקום נחמד טעים ויקר מאד.

הגענו לתל אביב בזמן כאשר בערב מתוכננת הפגנת הענק בעיר. שי החליט לחזור במוצ"ש הביתה ברכבת, הוא הלך בין ההמונים והגיע לרכבת שאיחרה בגלל עומס הנוסעים להפגנה.

ההפגנה הייתה ענקית בין 250 280 אלף. אנחנו הצטרפנו לרבבות האנשים שמילאו את הרחובות בין שדרות בן ציון ככר הבימה ודרך קפלן. היה צפוף ומלא קהל שקרא סיסמאות ובעיקר: "העם דורש צדק חברתי". הקהל שכמעט כולו התנהל בשקט, הניף כרזות מלאות הומור כמו: ביבי העם מאחוריך – תתקדם.

רק למחרת ההפגנה פגשנו בשמחה ובסלט, את חוזרי ארה"ב. נגה הלכה עם סבתא לקניות ואמרה בדרך שהיא כבר מתגעגעת לסבא.

היה לנו גם ביקור תשעה באב אצל היוצאים לספרד. יעלה צלצלה לפני שהגענו, וביקשה שלא נשכח להביא לה משהו, וגם לנתנאל. בבית אצל מיכל מצאנו גם את ילדיה של רויטל שאימצו בשמחה סבא וסבתא חדשים, עם בקשות מפורטות לממתקים. כך לא הייתה ברירה אלא ללכת ולהכיר את הסופר החדש של מזכרת בתיה.

חשבנו שנוכל לנוח כבר מדאגה למשפחה, שחלקה חזר מחו"ל וחלקה שוהה בחו"ל, אבל הוזעקנו להוצאת טופס משטרתי לאורית. נסעתי אתמול למשטרה, בקו אוטובוס חדש המגיע ממש עד למשטרה. שם שלחו אותי לדואר "זה קרוב פה" - רבע שעה לכל צד בחום הקיצי. גם שם צריך לעבור מפקיד לפקיד עד שנמצא כזה שיש לו בולי הכנסה. חזרתי עם הבולים וחיכיתי לפקידה המורשית להוציא את המסמך. אחרי שהיא הגיעה סוף סוף, התברר שהמחשב נפל ואי אפשר לשלוף ממנו את הנתונים, הציעו לי לנסות בתחנת משטרה אחרת. חזרתי הביתה וניסיתי טלפונית לברר אם אפשר לעשות זאת בתחנות אחרת באחת קיבלתי תשובה שאי אפשר , ובאחרת לא ענו לי לשום טלפון. אחרי הצהרים הצליחה סבתא לחזור לתחנה ולקבל תשובה שהמחשב עובד ושוב נסענו, הצגנו את המסמכים הדרושים והדבקנו את הבולים. המחשב ענה שהוא קלט את הפרטים הדרושים, אבל את הנתונים הדרושים הוא לא הוציא. רק למחרת (היום) הוא הצליח להוציא סבתא נסעה והר הבית בידינו...