שאר ירקות

השבוע הקודם הייתי מאד עסוק ועמוס: כי ביום א' קונצרט עם גיל שוחט וביביסיטיר אצל איה.
ביום ב' יום המכון של מכון אבשלום בגליל, בנושא הפלמ"ח בן 70. אמא הלכה לשמוע על הקרבות בגליל, ואני הלכתי בקטע של שביל ישראל והשלמתי קטע שלא עשינו בשעתו.
ביום ג' סיור והרצאות ברמלה עם יד בן צבי. בפעם הראשונה שנסעתי והגעתי למקום עם GPS (בקלות).
ביום ד' יום עיון באוניברסיטה, וביום ה' נסיעה לאשלים דרך באר שבע מוכת הטילים, שכידוע לא התקיימו בה בגללם אותו יום הלימודים בכל בתי הספר שלה. ואחרי כל הריצות טיפול באמא שמרגישה לא טוב ומנוזלת.
ביום ששי יומולדת מרוכז ליעלה ונתנאל. אמא שלא הרגישה טוב  לא התחמקה מהכנת העוגות, שלאחר דיון ממושך הוחלט שדרושות שתיים. אמא שלא הייתה בכושר,  גם לא מצאה את המצרכים לעוגות בבית, (ירד מפלס המלאים) ואני רצתי כל רגע לסופרדרק להביא מצרך אחר החסר לעוגות, כך בכמה פעמים, כי בכל שלב בהכנה התגלה חסר אחר . לאחר כל המאמצים, הסוף היה שאמא החליטה שלא נותר בה כוח לנסוע ליומולדת, לכן נסעתי לבדי ומרוב הלחץ שכחתי את המתנות. הן הגיעו בסופו של דבר עם אמא שנסעה, הפעם היא לבדה, לסדנת שוקולד לחברות של עינת, שחגגה איתן את בת המצווה, במרחק מהתאריך, כמקובל במשפחתנו.

אתם רואים ששתי העוגות מלאו את תפקידן כהלכה וכמנהג. גם הוכנה ברכה בחרוזים. בבירור הגענו למסקנה שהחריזה  התחילה מאז שנחרז לשיר ורז.

ביום הולדת

יש חגיגה נחמדת,

חגיגה לילדים

אהובים ונחמדים.

ובאים כל הדודים

הסבים והסבתות,

מביאים הם מתנות,

גם גדולות וגם קטנות.

הנה ראו את נתנאל

הוא כבר תלמיד בישראל,

קורא אפילו בלי ניקוד

וגם כותב מכתב חמוד.

ספורטאי הוא נתנאל,

כדורגל מגלגל,

בבעיטה שולח פס,

לשער הכדור נכנס.

יעלה ממש גברת,

מתקשטת ומתאפרת,

מתעניינת בבגדים

ואוהבת תכשיטים.

מנומסת יעלה,

כאשר רואה כלה

מצטלמת לה ברחוב,

היא אומרת: "מזל טוב".

נשמח כולנו בחגיגה

ונאכל את העוגה.

.