אחרי חודשיים רצופים בארץ וביקור יחידי בנתב"ג לקבלת אורית ומשפחתה, יצאנו למסענו הבא ברוסיה עם מכון אבשלום.
השמות ברית המועצות (כך קראו אז לרוסיה) סטלין קרמלין היו מעוררת צמרמורת פחד בדור הורינו וגם געגועים מסויימים. אנחנו במסענו זה ראינו ברוסיה ערים אירופיות, מטופחות, עם שפע בחנויות ואת כל המותגים המופיעים בערים אמריקאיות ואירופיות. לפני ארבע עשרה שנה כשביקנו במוסקבה היה תור ענקי למקדונלד.
מזג האויר לא האיר לנו פנים במוסקבה היה גשם כל הימים ואני שכחתי לקחת מטריה, וכך נראים בסיור בקרמלין.
אז מה נשאר לראות? כנסיות ארמונות ומוזיאונים, והמזל שהסיורים הם מתחת לגג. אז יש ברוסיה אלפי כנסיות ולמרות שהסוביטים פוצצו כמה וחלק נהרסו במלחמה שבו ובנו רבות מהן מחדש. הכיפות הזהובות בהן מצופות באמת בזהב כי הזהב מסמל את קדושתן, ובכלל אוהבים ברוסיה זהב וגם שליש מהזהב בעולם נכרה ברוסיה. אז הנה כנסיה לא מצופה זהב, אלא בעלת קישוטים אפיניים. זאת כנסית הדם השפוך בס. פטרבורג, שהוקמה במקום שנרצח הצאר אלכסנדר הראשון, ושלאחר הרצח החלו פרעות ביהודים, "סופות בנגב" ואחריהן העליה הראשונה (לארץ).
הקשר שלנו לרוסיה בעבר הוא בתחומים רבים גם פולין הייתה עד מלחמת העולם הראשונה בשלטון רוסי. לדור שלנו היו השירים הרוסיים שליוו אותנו בתנועות הנוער. ברוסיה הם כבר לא מקובלים, אבל משמיעים אותם לתיירים ישראלים.
מבט אל הארמון והפסלים
אי אפשר לתאר את העושר שם ,יש גם כלים ורהיטים השוויים הון,אני בחרתי להראות פריט קישוטי אחד, טווס זהב.
מבקרים שם תלמידים בסיורים לימודיים.
וגם משפחות
יש לנו עוד ענין משותף עם רוסיה, מלחמת העולם השניה. רוסיה היא המדינה עם מספר הקורבנות הגדול ביותר במלחמה זאת - כמה מליונים, אם אינני טועה למעלה מעשרה אחוז מהתושבים. היא עברה קרבות דמים רבים. העיר לנינגרד, סנקט פטרבורג היום, היתה 900 יום במצור ומליון שהם שליש מתושביה מתו במלחמה מהפצצות הפגזות ורעב. העיר נהרסה כמעט לגמרי ושוחזרה מחדש בדייקנות. אוצרות המוזיאונים והארמונות הורדו למרתפים והוסעו ברכבות לסיביר. פריטים שלא ניתן לפרקם צולמו ושוחזרו מחדש. לזכר המלחמה הוקם מוזיאון מיוחד מוזיאון המלחמה במוסקבה, ולידו פסל זכרון ובצדו חרוטות תפילות בשפות כל העמים שברוסיה, כולל תפילה בעברית.
כמובן שגם בסנקט פטרבורג יש אנדרטה עם אובליסק גבוה ומתחתיו תצוגה קטנה ובה פריטים שונים מתקופת המצור.
וגם כאן מגיעים תלמידים ללמוד ולזכור.
בכלל מקדישים מאמץ ללמדד את התלמידים על היסטוריה ועבר ואפילו כדי להגביר ענין המדריך הוא שחקן.
צריך לזכור כי סנקט פטרבורג נבנתה ליד נהר הנייווה שהיה נתיב מסחר לאניות. לכן גם היום חלק מהגשרים שלו הם גשרים המתרוממים ונפתחים בלילה למעבר אניות.
גם שטנו כמובן על הנייווה. מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קר וגשום, אז חילקו שמיכות.
וגם וודקה (בתשלום).
אל תשכחו את הבבושקות שלא הבאנו, שכתבתי להן קטע.
מעשה במטריושקה המכונה בבושקה
שקמה יום אחד בהחלטה נחושה,
לצאת לצלינות לארץ הקדושה.
להיות לצלינית כמסורת הרוסים,
הנוסעים להשתטח על הקברים הקדושים.
ישבה וחשבה בין איקונות ותכשיטים,
חיפשה דרך לנסוע למרחקים.
ישבה וחשבה הבובה הקטנה
איך להשיג מימון לנסיעה.
שמעה שמגיע מכון אבשלום
בעזרתו אפשר להגשים החלום.
אם תצוד את עיני הישראלי
אותה יקנה ולארץ הקדושה יביא.
התעטפה במטפחת כמסורת
התישבה באתרי תיירות בחנויות,
מצפה לישראלים שיבואו לקנות.
כשעברו ממכון אבשלום והעיפו בה מבט
קראו להם לעלות לאוטבוס מיד.
הם עברו ארמונות מהר בקפיצה,
מהמוזיאונים לאוטובוס רק בריצה
את חנות המזכרות זיכו רק בהצצה.
לכן בבושקה המסכנה
לא תגיע לארץ הקודש עד זקנה ושיבה.
השמות ברית המועצות (כך קראו אז לרוסיה) סטלין קרמלין היו מעוררת צמרמורת פחד בדור הורינו וגם געגועים מסויימים. אנחנו במסענו זה ראינו ברוסיה ערים אירופיות, מטופחות, עם שפע בחנויות ואת כל המותגים המופיעים בערים אמריקאיות ואירופיות. לפני ארבע עשרה שנה כשביקנו במוסקבה היה תור ענקי למקדונלד.
מזג האויר לא האיר לנו פנים במוסקבה היה גשם כל הימים ואני שכחתי לקחת מטריה, וכך נראים בסיור בקרמלין.
ובסנקט פטרבורג היה קור שהגיע ל-4 מעלות . אז מה אפשר לראות ברוסיה? בחנויות יש הכל כמו באירופה, נופים מיוחדים
אין הארץ מישורית וכל מה שרואים נופי שדות ויערות, גם בתוך הערים הרבה חורשות וגנים, השלכת הייתה בראשיתה.אז מה נשאר לראות? כנסיות ארמונות ומוזיאונים, והמזל שהסיורים הם מתחת לגג. אז יש ברוסיה אלפי כנסיות ולמרות שהסוביטים פוצצו כמה וחלק נהרסו במלחמה שבו ובנו רבות מהן מחדש. הכיפות הזהובות בהן מצופות באמת בזהב כי הזהב מסמל את קדושתן, ובכלל אוהבים ברוסיה זהב וגם שליש מהזהב בעולם נכרה ברוסיה. אז הנה כנסיה לא מצופה זהב, אלא בעלת קישוטים אפיניים. זאת כנסית הדם השפוך בס. פטרבורג, שהוקמה במקום שנרצח הצאר אלכסנדר הראשון, ושלאחר הרצח החלו פרעות ביהודים, "סופות בנגב" ואחריהן העליה הראשונה (לארץ).
הקשר שלנו לרוסיה בעבר הוא בתחומים רבים גם פולין הייתה עד מלחמת העולם הראשונה בשלטון רוסי. לדור שלנו היו השירים הרוסיים שליוו אותנו בתנועות הנוער. ברוסיה הם כבר לא מקובלים, אבל משמיעים אותם לתיירים ישראלים.
זה האולם בארמון של קטרינה הראשונה (לא הגדולה) בס. פטרבורג, הקישוטים הם מחוטובים בעץ ומצופים זהב.
בארמון הקיץ של פטר הגדול על שפת הים הבלטי יש מערכת מזרקות המקבלת את פני האורחים הבאים לארמון בסירות, המזרקות מקושטות בפסלים המצופים זהב ופונים לגן גדול.
מבט אל הארמון והפסלים
ארמון החורף בסנקט פטרבורג הפך בזמן השלטון הקומוניסטי למוזיאון לאמנות, שהוא מהגדולים בעולם. השלטון אסף את האוצרות האמנותיים שהיו בארמונות המלוכה, בארמונות האצילים ובאוספיים של עשירי רוסיה שנמלטו ממנה בזמן המהפכה. זהו מוזיאון ענק וגם התורים ענקים, אך לקבוצות קובעים זמן מראש. מצויים שם ציורים של טובי האמנים המודרנים והעתיקים כמו רמברנדט, פיקאסו מאטיס האימפרסיוניסטיים פיסול עתיק ועוד ועוד.
אי אפשר לתאר את העושר שם ,יש גם כלים ורהיטים השוויים הון,אני בחרתי להראות פריט קישוטי אחד, טווס זהב.
מבקרים שם תלמידים בסיורים לימודיים.
וגם משפחות
יש לנו עוד ענין משותף עם רוסיה, מלחמת העולם השניה. רוסיה היא המדינה עם מספר הקורבנות הגדול ביותר במלחמה זאת - כמה מליונים, אם אינני טועה למעלה מעשרה אחוז מהתושבים. היא עברה קרבות דמים רבים. העיר לנינגרד, סנקט פטרבורג היום, היתה 900 יום במצור ומליון שהם שליש מתושביה מתו במלחמה מהפצצות הפגזות ורעב. העיר נהרסה כמעט לגמרי ושוחזרה מחדש בדייקנות. אוצרות המוזיאונים והארמונות הורדו למרתפים והוסעו ברכבות לסיביר. פריטים שלא ניתן לפרקם צולמו ושוחזרו מחדש. לזכר המלחמה הוקם מוזיאון מיוחד מוזיאון המלחמה במוסקבה, ולידו פסל זכרון ובצדו חרוטות תפילות בשפות כל העמים שברוסיה, כולל תפילה בעברית.
כמובן שגם בסנקט פטרבורג יש אנדרטה עם אובליסק גבוה ומתחתיו תצוגה קטנה ובה פריטים שונים מתקופת המצור.
וגם כאן מגיעים תלמידים ללמוד ולזכור.
בכלל מקדישים מאמץ ללמדד את התלמידים על היסטוריה ועבר ואפילו כדי להגביר ענין המדריך הוא שחקן.
צריך לזכור כי סנקט פטרבורג נבנתה ליד נהר הנייווה שהיה נתיב מסחר לאניות. לכן גם היום חלק מהגשרים שלו הם גשרים המתרוממים ונפתחים בלילה למעבר אניות.
גם שטנו כמובן על הנייווה. מזג האוויר לא האיר לנו פנים והיה קר וגשום, אז חילקו שמיכות.
וגם וודקה (בתשלום).
אל תשכחו את הבבושקות שלא הבאנו, שכתבתי להן קטע.
שקמה יום אחד בהחלטה נחושה,
לצאת לצלינות לארץ הקדושה.
להיות לצלינית כמסורת הרוסים,
הנוסעים להשתטח על הקברים הקדושים.
ישבה וחשבה בין איקונות ותכשיטים,
חיפשה דרך לנסוע למרחקים.
ישבה וחשבה הבובה הקטנה
איך להשיג מימון לנסיעה.
שמעה שמגיע מכון אבשלום
בעזרתו אפשר להגשים החלום.
אם תצוד את עיני הישראלי
אותה יקנה ולארץ הקדושה יביא.
התעטפה במטפחת כמסורת
התישבה באתרי תיירות בחנויות,
מצפה לישראלים שיבואו לקנות.
כשעברו ממכון אבשלום והעיפו בה מבט
קראו להם לעלות לאוטבוס מיד.
הם עברו ארמונות מהר בקפיצה,
מהמוזיאונים לאוטובוס רק בריצה
את חנות המזכרות זיכו רק בהצצה.
לכן בבושקה המסכנה
לא תגיע לארץ הקודש עד זקנה ושיבה.
