לכל הגלויות

לכל הגלויות
ראו מה הפסדתם
התעודה בידנו!
הינה יפת התואר:

שלום למטיילים

כבר במסיבת הסיום של עינת עלתה שאלת ביקורי הנכדים אצלנו, כשמדובר על המשולש המנצח עינת דנה ורועי, שצריך להספיק להיפגש בימים המעטים לפני הנסיעה . סוכם על יום ג' דנה באה ביום ב' בערב והשאר אמורים להגיע למחרת. רועי הרגיש לא טוב והגיעה רק עינת. אחרי צפייה בטלוויזיה, ביקור ליקוקים בווניליה, יצאו למסע קניות שם קנו חולצות, גופיות ונעלי אולסטר (עליהם את חייבת לאימא 50 שח) הן ערכו תצוגת אופנה כפי שתראו בתמונה.

האירוע החשוב הבא הוא כמובן מסיבת הסיום של שי. הוא כמובן הזהיר אותנו שלא נקווה לחוויות טובות משל מסיבת עינת, והוא צדק בגדול. קיבלתם דיווח על נאומי חיים שכאלה של המנהלת, תשדיר הבחירות של ראש המועצה ושאר ירקות, של שורת נואמים ארוכה פי שניים ממסיבת עינת, שחזרו על נאומי הנ"ל. אבל למרות הכל שמחנו מאד על סיומו של שי, שבמאמץ משפחתי ממושך במשך שנים הגיע למצב של תלמיד רגיל המסיים בהצלחה, ואולי להוריו יאה התהילה.

מיכל הציעה שנגיע מוקדם יותר ונוכל להיות קצת עם הקטנים, שלא לקחו אותם הפעם. הגענו לפני שבע ואז יצאו ההורים למפגש הכיתתי, ואז זכינו להפתעת חיינו, נעמי ועדי הגיעו בשבע וחצי לבית שני, בכדי להגיע לבית הספר בשמונה!...

נעמי הייתה על קוצים, בעשרים לשמונה (!), היא יצאה בתירוץ שקשה לה ללכת מהר, בית הספר נמצא כידוע במרחק של עשר דקות מקסימום. אנחנו יצאנו מאוחר יותר אחרי שהגיעו הביביסיטרים, מלווים ביללות יעלה. הגענו בשמונה כדי לחכות להתחלת הטקס שהתחיל בשמונה וחצי. הטכס נפתח בשירת התקווה (גם אצל עינת). בסוף הערב, הבנתי מדוע העבירו את שירת התקווה להתחלה מהמקובל קודם בסוף הערב, היה חשש (מוצדק) שלא יישאר בסוף קהל לשירה. לא ארבה בפרטים, נעמי ועדי חמקו באמצע ונסעו למנוחה אצל רויטל, ואנו נותרנו עם עינת המקטרת, עד לסיום ההצגה (שהתחילה ברבע לאחת עשרה), כיוון ששי השתתף בקטע לפני האחרון. הגענו הביתה בשתיים.

למחרת הייתה ארוחת ערב שבת לכל הנותרים בארץ, כשניתן עוד לארגן ארוחה לכולם. משפחת שני יצאה בצהרים לארוחת סוף השנה ב"מוזס" בת"א. אחרי הארוחה באו אלינו, ויצאו בחלקם לים (השאר ראה בתמונה).



מיכל ביקשה אחרי המסעדה, ארוחה קלה של סלט ועוד משהו. כמובן שאימא לא התייחסה לזה והכינה מכל טוב (כולל סלט) והכל חוסל. כדי להסביר לך את המצב אציין רק ששתי חלות הקידוש החביבות על הקהל חוסלו כליל.

בשבת אירחנו לארוחת בוקר חברים, ובערב היינו בהצגה "פולארד", מה יש לדבר הקיץ הוא תקופה מעייפת.

אבא

מצב משפחתי

הי
שמחנו לשמוע על הטיול שלכם, וכל הזמן לא הבנתי איך הגעתם לשם כל כך מהר, כי אנחנו היינו בפורטלנד באורגון ואתם במיין. ההתקשרות שלי אליכם בסקייפ בלילה הייתה כי ראיתי שאתם מקושרים וחשבתי שלמישהו נדודי שינה, כמו בפעם עם רועי, ולכן התקשרתי. אז אל תשאירו אותו סתם פתוח.
ועכשיו לאירועים במשפחה. ביום ראשון ביביסיטינג אצל איה עם דיון ארוך מלא עצות יצירתי על נסיעתי מירושלים בשובי מכנס עגנון למחרת, כי אני הייתי רשום לחזור בהסעה מאורגנת מירושלים, ובערב הייתה מסיבת סיום בית הספר של עינת והדאגה (המיותרת) הייתה אם אגיע בחזרה בזמן. בכנס עגנון הייתי במיעוט הקטן של המשתתפים - גברים שאינם חובשים כיפה.
המסיבה שאליה מהרנו בעצבנות, כללה שעה ראשונה נאומים (המנהלת, ראש המועצה, ראש ועד ההורים, המחנכות, התלמידים ואולי שכחתי מישהו) ובשעה השנייה הצגה שבה התאמצה עינת לא להיחשף על הבמה, היא מילאה קטע קטן של כרוז והתחבאה תמיד מאחורי המשתתפים. אינני יודע למה טרח עופר להגיע עם כל ציוד הצילום ולתפוס זוויות צילום מיוחדת בעמידה על כיסאות, תוך מאבק ביעלה שנדנדה כרגיל שייקחו אותה על הידיים. נתנאל מצא חבר ושיחק אתו, שי רטן ומיכל ניהלה שיחות עם שכנים ומכרים.
עינת קיבלה הצטיינות מיוחדת בתעודה. (גם דנה). בשבוע הבא מסיבת הסיום של שי, נקווה לטוב.
ביום רביעי היינו באירוע סוף השנה של מכון אבשלום באשקלון. ביקרנו בחפירות הארכיאולוגיות בפארק היפה של אשקלון.
ביום חמישי בא אלינו שי שנבחן אותו יום בבחינת הבגרות האחרונה לסיור עופות לילה. טיילנו בפארק הירקון ואחר כך בבית הקברות של קריית שאול ושם ראינו את ינשוף העצים. שי כמובן היה מרוצה וכשחזרנו יצא לטייל עם חברים בעיר בלילה הלבן של תל אביב. בבוקר קם והכין אצלנו עוגה למפגש האחרון שלו במכון קורן עם הוריו משם נסעו לבקר את אילת בקורס מדצים . אנחנו אכלנו את ארוחת הערב אצל איה עם חני אהוד וורד ועם תינוקות מקיאים.
כפי שאתם רואים לא משעמם לנו בינתיים אבל בכל זאת מפעם לפעם אנחנו מתגעגעים.
נשיקות
אבא