הנכדים גדלים

בהמשך לשבוע שעבר, קבלו את השיר של הנכדים, כתבה איילת ביצוע שלושת הגדולים.  תראו איזה כשרונות צומחים בין הצעירים שלנו  הביצוע בוידאו שצורף לקודם אבל ליתר ביטחון המלים לפניכם: 

לסבא וסבתא

סבא וסבתא,
ילון וחנה

יושבים להם בצוותא 

וחוגגים לנישואיהם 50 שנה.
הם טיילו בעולם
ראו, והכירו את כולם
הם קנו 50 ק"ג סוכר
שמתוק בחייהם לא יחסר.
לחנה וילון שלוש בנות
כשהן רעבות –
הן פשוט סכנת נפשות!
ולבנות הללו יש ילדים
תמיד בשמחה את הבית ממלאים.
עשרה הם במספר
חלקם קמים מוקדם
וחלקם מאוחר.
סבא וסבתא תמיד מפנקים
את אותם עשרת הנכדים
TLC ושוקולד בשפע מציעים
והנכדים ברצון מהם מקבלים.
ובכל פעם שירצו מנוחה
משגרת חייהם העמוסה לעייפה
ירימו טלפון אל הסבים
ובפיהם לינת לילה הם מבקשים.
וכאשר הם באים לביקור,
חוויות כה רבות הם חווים
שניתן לכתוב על כל אחת מהן סיפור.
וכך, רעננים ומשופרים
חוזרים הנכדים לשגרה בכוחות חדשים.
והיום לאחר יובל של נישואים
באנו להגיד דבר שאין אנו תמיד אומרים
תודה!
תודה על היותכם סבא וסבתא נהדרים
שתמיד מקשיבים לנו, לכל הברבורים
ואת ביתכם תמיד לנו פותחים
בקריאות שמחה וחיוכים.
אוהבים עד קצה שביל החלב ובחזרה,
כל הנכדים שבחבורה

ונעבור לסדר היום. חגגנו השבוע ביחד - שבת דודים ודודות סבתות וסבים עם הצאצאים - את הגיוס של שי ויום ההולדת של איילת (16). מיכל כרגיל הכינה ממיטב המטעמים שחוסלו במהירות.


לכל החוגגים ברכות ושירים:

לשי

הוא אחד ואין שני
זה נכדנו שי שני,
הבכור להורים ולסבים,
עדה גדולה של אוהבים.
קיבל חיבוקים ופינוקים
וגם עמד במאבקים.
ברכות מלב לאיש צעיר
הולך לקראת שרות סדיר.
בלי מלים להכביר
דברי מוסר להעתיר
בלי להסביר
או להעיר
נבקשך היה זהיר,
נאחל שירות סביר
שתסיים שמח בשיר,
ובחיוך רחב.
תזכור אין מצב
אותך תמיד נאהב.

לקראת הגיוס מתעמק שי במשחק אסטרטגי חדש ישר מאמריקה:

לאיילת

קשה לכתוב לאיילת
ברכה ליום ההולדת,
כל הזמן היא מיטלטלת
בין הפעילויות
ושאר משימות,
שעליה מוטלות
בתנועה ובספורט.
ואני מבולבל
בין חוג מדע לכדורסל.
אבל למרות הפעילות בזמן דחוס,
אפשר לומר ללא היסוס,
שהיא מצליחה ועוד איך,
בכל דרך בה תלך.
במה נברך ובמה תבורך,
בהמשך יפה ומוצלח.

המשך היובל - סופשבוע בכרמיאל

באמת מה יש כבר לספר על הסופשבוע, כולם הרי היו ומכירים את כל האירועים והסיפורים, אבל  צריך אולי לספר ביתר פירוט לביג, שהיה שותף שקט ושמר וטיפל במרחקים.  וגם השלמות לאילת שהעדיפה לישון במקום לטייל.  
וגם רציתי לספר ולפרט גם מה הרגשתי הפעם.
יצאתי לסופשבוע בהרגשה לא נוחה, מזג האוויר היה נגדנו, הימים הצפויים היו החמים ביותר הקיץ. דאגתי לכך שהימים חמים מדי לטיולים ושהיה בחוץ, וחשבתי שצריך למצוא פעילויות עם מעט שהיה בחוץ. ולכן לא לקחנו מקלות ונעלי טיול.
התחלנו את הדרך עם עינת ומשפחת הורביץ בלבד ( בלי לדעת על המשימה/מזימה הנסתרת של השני'ם). דנה דרשה לפתוח את היום בביקור בפלאפל דבורה בכרכור. באנו לשם אכלנו ויצאנו למשימה הבאה, למוזיאון היקים בתפן. לאחר סיפוקם של היקים שלנו במוזיאון, והמשחקים בפינת הילדים, נסענו לכפר הנופש בכרמיאל.

השני'ם הגיעו, התארגנו ונערכנו לארוחת הערב. הערב נראה לי כרגיל, הכלים היו יפים, כן אבל בודאי שאריות בת מצווה. על השולחן סיר אורז גדול, פריט טבעי להרכב הסועדים הכולל בחורים מתבגרים. גם פרוסות ביצה קשה היו במקום, הרי אי אפשר להסחב בדרך עם חביתות. רק הכלי שהכיל תבשיל צהוב היה חריג קצת, אבל גם זה יכול להיות איזה תבשיל או סלט חדש שאיה הביאה הפעם. כמובן שסלט החצילים לא עורר חשד מיוחד, יש מספיק מכורים לחצילים במשפחתנו, תכונה דומיננטית שהוריש סבא שרגא. רק לאחר ההסבר למפגרים, קלטנו שזה התפריט המסורתי של יום החתונה שלנו...
היו איזה רמזים דקים שיש עוד הפתעות, אבל מה כבר יכול להיות איזה מצגת תמונות או חלוקת תעודות, לא התייחסנו במיוחד.

ביום השני נקבע לאחר ויכוח טיול בנחל כזיב. אני שזכרתי בו טיולים נעימים ונעימים פחות ,לא התלהבתי, אבל הרוב היה בעד והרי גם טיול הגיוס של מיכל היה בנחל כזיב, כך שזה יכול להמשיך מסורת של טיולי גיוס. סוכם לרדת בשביל יער מוצל, להמשיך ללכת בנחל במים, להגיע לכביש היורד לתחנת שאיבה להשאיר שם מכוניות ולעלות בהן מהנחל.

טיילנו ונהנינו במים אבל המכוניות לא יכלו להגיע אלינו למטה ונאלצנו בסוף הטיול לטפס ברגל מערוץ הנחל להר למעלה, בחום הצהרים (ביום החם במיוחד) אל המכוניות. הגענו בכוחותינו האחרונים למכוניות, משם לכרמיאל ונפלנו למיטות לישון. רק עופר יצא למסע קניות של "עתוני שבת", עופר חזר עם ההפתעה הגדולה (שעבדו עליה חודשים).
העירו אותי בבהלה, אורית באה ואני בקושי ער לא קולט ברגע ראשון, יכלו להגיד לי באותה מידה שחייזרים נחתו בכפר. יצאתי החוצה ולהפתעתי באמת ראיתי את אורית. את ההתרגשות לא צריך לתאר, חיבוקים ונישוקים בלי סוף.

בערב החלה המסיבה והתוכנית. לאחר הברכות הופיעה שלישית הבוגרים בקטע שלה, ואחר כך בסרטון של פרקים נבחרים של מסורת משפחתנו. בתוספת לאלבום תמונות מאירועים משפחתיים למזכרת.

ביום האחרון יצאנו לעכו להזכיר לאורית מה זה חומוס אמיתי שאין כזה באמריקה, אפילו שזה לא אצל סעיד שסגור בשבת.

כמובן שסיירנו בעכו בשוק, במוזיאון בחומה ועל החומה, בשוק ובמנהרה. הצטלמנו כדי שאפשר יהיה לראות את היבול היפה שלנו  (כמעט במלואו) של חמישים השנים האחרונות ותאמינו שלנו זה  שווה יותר מהכל.

לאורית ששימחה אותנו בנוכחותה היו גם רווחים נוספים, רז אמר לה סופסוף שהוא אוהב אותה. אמא הצליחה להשלים את חובותיה לאורית מהביקור בבוסטון, והיא קיבלה  סלט חצילים וקישואים וגם הסתפרה וקנתה נעלים. דחיית הטיסה הייתה פוקס נוסף שהציל אותה מהטיפוס מנחל כזיב בחום הצהרים.

לכולנו אני חושב הייתה הנאה גדולה מה"ביחד" המשותף, ותודות לצוות המתכנן והמבצע שכלל את כולם, שהביא לנו תחושת שמחה ואושר בלי גבול.

איה: 

התוכנית האומנתית כללה את הסרט שהכנו 

ואת ברכת הנכדים

בירושלים

גל חום כבד עובר על הארץ ואנחנו נסענו לסוף שבוע בירושלים - דיל של סופשבוע במלון במחיר של צימר יקר.
יצאנו  והגענו לפקק רציני בדרך, משאית עלתה באש ומכוניות עמדו מעין חמד עד שער הגיא. היינו קרובים לשורש ופנינו ימינה לשורש ומשם למסלול חזרה עד בן שמן ומשם דרך מודיעין לירושלים. הנסיעה לירושלים היא ארכה  כשעתיים, ומעלה. כאשר הGPS מכוון אותנו כל הזמן בכיוון חזרה לתל אביב.
הגענו לירושלים אפסנו את האוטו במלון והלכנו לבקר במאה שערים, בבית מלאכה של חרט עץ (הבעל של פרחה). בדרך נפלתי ברחוב וקיבלתי מכות בפנים,השריטות היו שטחיות והדביקו לי במלון פלסטרים, אבל אח"כ קבלו החבורות צבעי אדום וכחול המסוגלים להפחיד ילדים אז ראו זאת לפני הצבעים (צילום של אמא):

התארחנו במלון ממילא הנחשב.המלון מעוצב יפה מאד מודרני ומאופק. כיוון שהתקיים פסטיבל הסרטים בירושלים היו במלון אירועים בנושא, סרט טרום בכורה שיחה עם הבמאי ושיחות עם יוצרים אחרים.
המלון כאן הבניין בצד שמאל של התמונה

ביום ששי בבקר ביקרנו בשוק מחנה יהודה. השוק עובר עכשיו שינויים רבים, ואפשר למצוא בו אפילו רשתות כמו למשל פסטה בסטה ומסעדה כמו פיש אנד צ'יפס:

וגם מיבאים מידע קולינארי חשוב ממקומות רחוקים, אבל אנחנו הסתפקנו כמובן בחכמת הרוגלאך:

אבל עדיין האנשים אותם אנשים :

והעסקים כרגיל:

אחרי הצהרים יצאנו לסיור לראות כיצד יורדת השבת בשכונות החרדיות, סיור עם הוראות לבוש חמורות שדרש מאמא חצאית שאין לה בכלל . קנינו צעיף שהיא חגרה אותו כעין חצאית מעל למכנסיים,ואיכשהו כשלבשה זאת עברה את דרישת הצניעות , מה גם שהלכנו שם בהפרדה  מוחלטת לשתי קבוצות נפרדות גברים לחוד ונשים לחוד. ביקרנו גם בקבלת שבת בבית כנסת חרדי קיצוני וחזרנו בשלום למלון.

בילנו במלון במפגשים עם יוצרים, בישיבה וקשקושים עם אנשים במנוחה ובאכילה ובסיורים קלים כיון שחום היום היה 35 מעלות, חזרנו ללא פקקים.

מבט מהמלון לרחוב ממילא:

וכמה מהאורחות במלון:

אזכרה לסבא שרגא

אחרי כל המסיבות שהיינו בהן ושלא היינו, יזמו מוקי ומיכל אזכרה לסבא שרגא (כרגיל במשפחתנו באיחור), בערב שבת אצל מיכל.
הערב נפתח כרגיל במנגל על האש.

:

עם תוספות טעימות :

 הוציאו שתי קופסאות עם תכשיטים של סבתא פירה לשמחת הילדים:

ואחר הכל הקרינו במאמצים רבים תמונות המדגימות את אופנת העבר בארץ.

ההשתתפות לא הייתה מלאה. מצאצאי חנה חסרו אורית ילדיה ושי, ומצאצאי מוקי נילי גיל ועידו. העדרו של שי המתמחה במורשות משפחתיות, הביא לכך שעסקו רק בכישורים של סבתא פירה בבישול, ודנו באופנת העבר. אבל אפילו את מעט המידע החשוב הזה  במורשת המשפחה, אותו למדו טל מתן עם יעלה ונגה, לא זכו בהעדרם להכיר, שיר ורז וגם עידו.