יום שישי, 18 במאי 2012

סכום הגלות

אז מה היה לנו בארהב?
היו כמה דברים:
המארחים: אורית ורועי מקסימים ומאד מוצלחים , דאגו לנו אירחו אותנו מכל הלב


ושעשעו אותנו  אפילו בקרקסים: קרקס "ביג אפל" וקרקס הילדים המקרקסים כל דבר.

ושם הופעת הליצנית בקטע היפה והחיה:
הופעת הליצן במשקפיים:

 וצמד המתופפים בשילוב הופעת סטריפטיז:
הם מתפלאים על ההופעה המוסיקלית בלי השתתפותם:

הילדים: מתוקים מאד נבונים ובעלי כושר המצאה למשחקים ותעלולים. רז משוגע על מקלות, ומפעיל אותם סביבו:
חולצים נעלים בכל הזדמנות, ובעיקר כאשר לא רצוי, ואם אפשר לטבול במים זה מעולה:

טיולים: מסע לוושינגטון (די סי) עם אורית רועי והילדים, טיולים עירוניים בניו יורק ובוסטון. 
פריחות אביביות: את הדובדבן בוושינגטון איחרנו, בברוקלין ראינו את עץ הדובדבן האחרון הפורח בחלקת הדובדבן וברידינג הייתה עוד פריחה מלאה בפרוור, של דובדבן הנוי:
פריחות הצבעונים בעיצומן אם כי השיא כבר מאחורינו, ראו את השילוב בין הגזעים השונים באמריקה:
והשיא כעת הוא של הרודודנדרון בבוסטון, שכבר הראינו קודם. נוסף לכך פריחות מרהיבות בגנים ובגנים הבוטניים של לילך אדמוניות ושאר ירקות (גם ירקות ממש).

אוכל: הטוב ביותר שאכלנו היה הקבב של אורית ועוגת קצף וקצפת של אמא.

 למסעדות הטובות נדרש לבוש פורמלי - לא ג'ינס אבל עניבה.לכן האוכל שאכלנו היה בדרך כלל אוכל המזדמן  בסביבה,
ויש לבדוק היטב את האוכל האמריקאי:

בעיני שיר האוכל מוצא חן מאוד:

קניות: בעיקר בגדים וכאן ראו אותנו בתצוגת דגמי האופנה האחרונים:


מוזיאונים: בוושינגטון חינם ומלאים קהל (משפחות מטיילות), בניו יורק בתשלום ומלאים קהל (בתי ספר), בבוסטון לא מלאים ונוח לראות (בפרט אם משתמשים במנוי של אורית).  הרוב מעניין אבל יש גם ג'יפה (בגוגנהיים בתשלום).
ראו את ההתענינות הנוער ביצירתו של קולדר בוושינגטון:

פרסומות: צריך להתייחס שם בזהירות, ראו את הפרסום לחלום הדייג:
ואת המציאות הקשה:


הנסיעות: באוויר וביבשה, ארוכות ומעייפות. ראו את רזי שמעיניו נשקפים קשיי התחבורה.

אם רווח הזמן בין הטיסות גדול צריך לחכות במתח כמה שעות עד להודעה על השער לטיסה הנמסר בהיתרו רק חצי שעה לפני הטיסה. אם רווח הזמן קצר, צריך לבלות את כל הזמן במעברים מהירים מאיזור הנחיתה לאיזור הבדיקה הבטחונית וממנו במהירות לכיוון השער הדרוש שלאחר הליכה מהירה עליה במדרגות וירידה במדרגות תגיע ליציאה לשער שלך שממנה עליך לנסוע אליו עוד רבע שעה ברכבת ולהגיע לשער כבר בזמן שהעליה למטוס בעיצומה.
כדאי לכן אולי להשתמש בשיטות הישנות:

טלפונים: חוץ מריקודי עם הם יודעים הכל, דרכים ורחובות, מקום מסעדות וההמלצות עליהן, מיקום מלונות והמחיר הזול ביותר שלהם בסביבה. מתי ובאיזה שעות פתוח בכל מקום וכולי וכולי. זאת הסיבה שכל אחד ברחוב ובכל מקום אוחז בידו מכשיר ומלטף אותו בחיבה והערצה גלויה לא הפסק, ומניח לו רק מתוך לחץ.

יום ראשון, 13 במאי 2012

סוף לחול


אל בוסטון הגענו ברכבת עם אמא החולה, ובוסטון קיבלה אותנו במזג אויר זועם. שיר שהייתה מודאגת שסבא וסבתא שכחו את המזוודות אצלם, נרגעה. לאחר כמה ימים היה סופשבוע נאה וטיילנו לגן פסלים נאה ולגן בוטני מלא פריחה. יכולנו גם להינות מהפריחות המרהיבות של גני העיר המלאים בצבעונים ענקים פורחים ובשיחי רודודנדרון המכוסים פריחה נהדרת ושופעת. הם יפרחו עוד חודש מקסימום, אבל אנחנו נהנים בינתיים.
בין הימים הקשים והרטובים הצלחנו לטייל גם בגשם ובבוץ לטעות בדרך, ולבקר במוזיאונים, באאוטלט וניו
בלנס, וגם לשחק ולהקריא לשובבים החמודים. תראו איך רז מבלה במספרה - שיר התנגדה לתספורת - ולא הסתפרה


כל זאת בטיפולם המסור של רועי ואורית. בינתיים הגיע סוף שבוע עם ימים יפים וחמים, אמא הבריאה, טיילנו עוד קצת,
 . ואנחנו ניסע עוד יום אל כל הילדים שאנחנו מתגעגעים אליהם עכשיו ונתחיל להתגעגע מחדש לאורית רועי והילדים
להתראות בארץ

יום שלישי, 1 במאי 2012

ספורים נוספים מהגולה

יצאנו למסע של עשרה ימים
עם אורית ורועי ושני הקטנים
האוטו מלא שירה ורננה 
רז מזמר ושיר לו עונה.
לא להאמין כמה שירי ילדים על מילותיהם ומנגינותיהם הם יודעים ושרים. הם מתנהגים יפה בנסיעות, שיר תופסת חיתול ומוצץ ונרדמת למשך כל הנסיעה. רז לפני שנרדם, מנסה להקשיב לדיסק שירי הילדים ואחר כך מתחיל לשיר את המחזור בעצמו ביחוד את החביבים עליו ואוסר על אחרים כמו סבתא למשל, להצטרף לשירתו. לפעמים שיר בין תנומה לתנומה מצטרפת. יש לרז שאלות לסדר היום מה התחנה הבאה מסעדה או מלון ואם יש בו בריכה.  כאשר עוצרים ויורדים מהאוטו  מתרכז רז בתחביביו העיקריים חיפוש מקלות גדולים ככל האפשר, ואיסוף של דגימות קרקע וצמחים של הסביבה. שיר לוקחת את תפקיד המבוגר האחראי סופרת ובודקת אם חסר מישהו ולאן הלך. הילדים חמודים עירניים וסקרנים , שיר צחקנית ומנסה להצחיק ולהראות לכולם את מייטב כוחה בקפיצות. רז מתעניין בצד הטכני של הדברים, בנוסף לאיסוף הדגימות, ואוהב לבדוק כפתורים במתקנים  ובמנגנונים שבסביבה, כמו למשל כפתור פתיחת  הדלת של האוטו, אותה פתח אחרי שפתח את החגורה בכסא שלו  מוכן  לקפוץ לכביש...  בקושי עצרו אותו

על עוללות הטיול שלנו אל וושיגטון ודאי דיוחו לכם או עוד ידווחו. אנחנו נסענו להראות לילדים איך נוסעים בעגלה וסוסה שבשדה תרוץ - כמו בשיר מהדיסק שהם שרים כל הזמן. כך ראינו מרחוק מאוד איך חורשים במחרשה וסוס, ועגלות רתומות לסוסים של האיימישים. הילדים נהנו ביחוד משוק האיכרים בו אפשר היה לנסוע בו חופשי באופניים. משימות נוספות היו כמה שמורות עם פרחים ועופות ואפילו דורסים דואים

אבל המטרה המוגדרת הייתה לראות בפריחת הדובדבן בוושינגטון. המזל הגדול שלנו היה שבדרכנו בין השדות ליד עיירה   בשם רידינג עברנו ליד שכונה ובה שדרות עצים פורחים בורוד , היו אלה עצי דובדבן נוי עם פרחים מלאים, בשיא פריחתם. בוושיגטון כמובן לא היה כבר שום דובדבן פורח, אבל היו הרבה מוזיאונים ואפילו עם בריכה בחצר
לוושיגטון העיר
נסעו   רז ושיר
בצהלה ושמחה
הגיעו לבריכה
ואל מול רז
שט לו ברוז
בשמחה השניים
חלצו נעליים
וטבלו רגליים
בבריכת המים
אבל בינתיים
נרטבו המכנסיים

רז טוען בתוקף שהמכנסיים שלו לא נרטבו
את הילדים הובלנו בעגלה במוזיאוני וושינגטון, הודות למימדים הנפוצים של אמריקאים רבים נבנו כל הפתחים כך שהעגלה עברה בהם בקלות רבה. אחרי שנהנינו מפריחות הצבעונים והרודודנדרון ושאר ירקות (באמת שתלו צמחי ירקות לקישוט הרחובות, כנראה בהשפעת הגינה של גברת אובמה) הגענו סוף סוף לניו יורק, ושם חגגנו את סיום הטיול בבייקרי

בניו יורק עשינו השלמות למה שהיה סגור בפעמים קודמות. בגוגנהיים ראינו תערוכה ענקית של גרוטאות מכוניות וסתם פחים שמילאה את כל החלל הפנימי של המוזיאון - מאה פריטים. זוהי תערוכתו של גדול יוצרי הגרוטאות
 !שנפטר בראשית השנה, וזאת תערוכה רטרוספקטיבית לזכרו. תזהרו CHOICES
מזל שבמומה היתה רק גרוטאה אחת שלו, אבל היה המון קהל וגם סיפור מעניין של ציורי קיר שהכין דייגו רביירה לרוקפלר סנטר ורוקפלר ביטל בגלל שדייגו הכניס לשם את תמונת לנין. טיילנו ברוח עזה בגן הבוטני של ברוקלין, אחרי הפסטיבל היפני לכבוד פריחת הדובדבן שנסגר וזכינו לראות את הדובדבן האחרון הפורח וגם את פריחות הלילך והאדמוניות היפניות
ברוח העזה ביקרנו בגן העילי, הרוח הביאה להצטננות סבתא,שהגיעה בשארית כוחה חולה לבוסטון.