אפקט אחר הנחיתה

לאחר הנחיתה של מיכל, נחנו כמה ימים. עברנו לאחר שנדחה טיול, שבת סוערת וקרה ללא צ'ולנט בגלל חוסר קהל. ויצאנו  לכן לצימר בכפר יחזקאל בעמק. ביקרנו בדרכנו בשמורת "אירום הארגמן", את אחרוני האיריסים:

המשכנו דרך היער השרוף בכרמל, ושם פגשנו עץ שרוף בלבלוב חדש, וכפי שתראו גם אמא מלבלבת  שם:

ושם עדיין מתחת לסלע פורחת לפלא רקפת נחמדת מאד.
בגלבוע עוד לא פרחו האיריסים, לכן הסתפקנו בנוף ובארוחה בחוות התבלינים. ביקרנו גם בתערוכה מרשימה במשכן בעין חרוד, וביקרנו את הכלניות האחרונות שבמנחת מגידו. חנכנו את איקיאה המחודשת יחד עם כל ההמונים הכמהים לה.

ביום ששי הייתי בסיור צפרות באיזור ים המלח. בירידה מירושלים היו הגבעות סביב מכוסות משטחים של פריחה סגולה ורודה.

לכבוד יום ההולדת של רועי והאורחים החליט המדיח של איה בהתאם למסורת המשפחתית (סדר פסח) לשבות מעבודה.
בשבת יומולדת לרועי (ביג רועי הקטן). באו כל הדודים חוץ מאלה שבבוסטון. היו עוגות והדליקו נרות, הוא לא רצה עוגת שוקולד. (איילת כבר מחכה).

הברכה של סבא:

במשפחתנו הילדים המתבגרים,

הולכים ונעשים יותר עסוקים.

סדר יומם נעשה כה צפוף,

כדי להספיק הם צריכים לעוף.

בכור הנכדים שי, למשל,

אינו נמצא בבית כלל.

גם הנכדה איילת,

כל הזמן פועלת:

בין אימון ופעולה,

יש גם פרויקט במכללה.

רועי שלנו בתחילה,

רק בלימודים בילה.

התווספו בהדרגה:

טיולי סיירות בקבוצה.

בתנועה פעולות,

חתירה בירקון,

ושיעורים המון.

עם הזמן העובר,

הבחור מתבגר,

העיסוק מתגבר,

זמן מועט יישאר

להקדיש עבורנו.

ועל כן פה נשמח

על המפגש שנפתח

בחגיגה משפחתית,

בה פנוי הוא אלינו.

ולכן נקפיד  

בחגיגות להתמיד,

בהם הקשרים

במשפחה נשמרים.

ואחר כך כולנו התיישבנו ארוחה כיד המלך שהכינה איה:

וועל  הבטן המלאה שיחקו הילדים:
נתנאל בכדורגל:

נגה ויעלה יחד בנדנדה:

ודנה הראתה לנו את הגביע שקבלה על הצטיינות בכדורסל: