זום זום

איך עורכים סדר כאשר כל הארץ באי סדר?
נראה מה אפשר.
קודם כל איפה כאשר אסור לצאת מהבית? אורית שלחה אותנו לזום, רעיון טוב.
לאחר ארגונים ותיאומים, נעשתה בדיקה ראשונית מוקדמת והכל עבד כראוי.
הכנו קערת פסח בלי חרוסת, שכידוע אני מכין אותה יחד עם רועיקי והשנה הוא עם הגרעין שלו בנצרת (שהחליפו לה שם לנוף הגליל המתחרז עם עוף הגליל, מצחיק אותי). אז הקערה הייתה לא מלאה וסבתא איתרה חרוסת שאפשר לקרוא לה בכל שם שרוצים, חוץ מחרוסת.
ישבנו והתארגנו לאירוע, ואז המחשב שלנו עשה לנו את התרגיל החביב עליו והעביר בהצלחה את התמונות ללא קול.
הייתה  מהומה וניסיונות תיקון, עד שהחלטתי להעביר את הקול בטלפון ובא לציון גואל.
הסדר שובץ בכמה שירים מחודשים ברוח התקופה - הקורונה. הקהל הרעב לא גילה עודף עניין. סבתא ישבה צמודה לאזן שלי ותקפה כל הזמן: תקצר! תקצר! קיצרתי וקיצרתי וזה לא די לה. לבסוף הגענו בשטו"מ (בשעה טובה ומוצלחת) ל"שולחן ערוך" והפעם לא היה בביתנו כרגיל שולחן ארוך לכולם, לצערנו.
איתי הצליח ליצור חיפוש ווירטואלי לאפיקומן, בו זכתה נגה, שגם הכינה חידון קשה לכולם.
נראה לי שסדר הקורונה היה בעצם יותר סגר מסדר, אותו נזכור כמו גם סיפורים שונים המספרים על תקלות בסדר.

עסקי המסחר

אחרי העבודה היסודית באתרי הממכר השונים (ולאחר תקופת ציפיה של שבוע), החלו משלוחים להגיע. לא תמיד זה חַלק, למשל משלוח מרולדין (עוגות) הגיע, לאחר שיחות ארוכות עם השליח,  למנדלי 26, במקום אלינו, ונמצא רק אחרי עבודת חקירה ובילוש יסודית. 
בין ההזמנות הייתה הזמנה של ירקות. בדירתנו יש חדרון צר בו שוכנות מכונות הכביסה והייבוש, בו בנתה סבתא מגלילי מגבות נייר ארון לתפארת. בחדרון זה שהוא החדר החם ביותר בדירה, היא אוהבת לאכסן ירקות, למרות שרוב הירקות נשמרות טוב יותר בקירור, חוץ מאבוקדו קשה ועגבניות ירוקות שהחום מזרז את הבשלתם.
אבל זה לא שיעור בבישול או בסדר הירקות. פשוט מאד העגבניות השתובבו באוויר החמים וקפצו. האחת מסקרנות ביקשה לברר מה קורה מתחת למכונת הכביסה אחרי שלמדה מה מתרחש מעליה. גם חציל חביב הצטרף לטיול הכרת הסביבה מתחת למכונות. הגענו לפרק איך להציל את החציל? במאמצים וסחיבת מכונות הצלנו את השניים וגילינו אוצרות אשפה סביבם.
למדנו שחייבים לנקות לפני פסח ואם לא עושים זאת דואגים משמיים ומכריחים לעשות זאת.
התפתחה תופעה חדשה בעיר, שיחות למרפסת, כך באה מיכל לְשם, לאחל חג שמח לפני צאתה לחופשת פסח. גם מוקי אוהב לעבור בהליכה שלו על יד ביתנו בתקווה צו חאפ שמועס.
הודות לשי שהציע בדקנו וראינו שאפשר להזמין ארוחות בהֶס 4. הזמנו לליל הסדר ונאכל בלעדיכם.
אנו כעת להכנות לסדר להתראות 

קניות בקורונה

עדיין לא עדכנו אתכם בסיפורים נוספים. תארו לעצכם שרעיתי היקרה לא יכולה לצאת לקניות. אתם יודעים איזה באסה זו.
אבל נמצא פתרון או אפשר ללכת לקנות, אבל אפשר להזמין משלוח, אבל לא בכל מקום. חיפשנו אפשרות למאכלים אחרים ממה שאנחנו מבשלים בבית. עלה הגורל על המאכל הלאומי בתל אביב - המבורגר. התפרסם בעיתון סקר על ההמבורגרים, ובחרנו פֶט קאו. אבל השיטה הישנה של הזמנה על ידי טלפון ומס' כרטיס אשראי חלפה מהעולם. צריך היה למלא טפסים, ולציין ססמאות. סבתא דיברה במשך שעתיים בטלפון ללא הצלחה להזמין, לא נותרה הברירה אלא לאכול בלי המבורגר.
למחרת היא לא נכנעה. היא חקרה מומחים שונים ואחרי כשעה וחצי היא מצאה את נוסחת הפלא להזמנת המבורגר שהגיע לביתנו לארוחת הצהרים. בכלל ההזמנות היו לבלוי קבוע ליד המחשב: אפשר לראות מה מוכרים, דילים חדשים ובכלל מה חדש בשדה המסחר. כך קנינו כמה כלי הגשה יפים ב"סוהו" לקראת הפסח הבעל"ט (הבא עלינו לטובה).
הזמנות חדשות הן כל הזמן במעקב אפשרי. כך למשל הודות לשי ששאל מה קורה עם הס 4, התחלנו לחפש מצאנו אותם והזמנו מתמר(השפית) ארוחה לחג. כך יש גם בימים קשים אלה תקוות להנאות.
עניין קשה הוא התעמלות, שאנו רוצים לעשות חוץ להליכה.
יש התעמלות אחרי חדשות בערוץ 13 עם אברי גלעד, וגם יש עם ליאת המורה שלי בנייד, שלא יכולתי לשמוע אותה, אבל הודות לאילת התגברתי על התקלה והתחלנו להתעמל גם אתה. כך לא משעמם אצלנו אפילו ביום חמסין שלא מתאים להליכה. בעבר ביום חם כזה הייתי הולך בתוך הסנטר עולה ויורד בזמן ארוך.
רואים אתם יש עוד מקום לפעילות כזאת, אבל זה מה שיש...

הקורונה אצלנו

עם ההוראות החדשות, על סגירת כל כקומות הבידור, הבנו שהבילוי היחידי שנותר לנו בתל אביב הוא מפגש חברים. לשבת לפני התקנות ליציאה מהבית, בסופ"ש 3/ 13-14 הזמנו חברים ליום ששי  בבוקר, ולמוצאי שבת.
ביום ששי נפגשנו בהנאה מרובה ולא ידענו שזאת פגישת הפרדה ממפגשי חברים, כי כבר במוצ"ש לא התקיים המפגש.
למחרת עם ערימת האיסורים החדשה, זכינו לאיסור חדש ותקיף מבתנו הרופאה, שאסרה עלינו  יציאה מהבית וגם אסרה על אנשים להיכנס לדירתנו, כולל בנות ונכדים(!).
השהיה הממושכת בבית לא מפחידה אותנו ולא נחשבת התענות אפילו כשכמה נכדים משתוללים לידינו. אבל להיות לגמרי לבד בלי אף נכד זה מצב חדש ומאיים (רחמנא לצלן). נותרו רק אכילה, בישול, טלפונים לחברים בנות ונכדים, ריב (שקשה ליהנות ממנו כשאין - קהל), התעמלות (לא זוכרים תרגילים). היציאה  החוצה ליהנות מהנעשה בחוץ, מותרת רק במרחק של מאה מטר מהבית.
אבל לא ויתרנו, למרות שנגה טענה שאנו פורעי חוק. חשבנו ללכת בהליכה נורדית ולהכין מספיק תירוצים לאן ולמה אנחנו לא בבית. כך למשל אנחנו מחפשים תרופה מיוחדת נדירה שלא מצויה בבתי המרקחת השונים. כמו גם משחה מיוחדת ליבלות, או לחם מיוחד מקמח מיוחד לרגישים. ועוד תירוצים שנמציא למפגש עם משטרה.
בינתיים, החלטנו ללכת ברחובות הקטנים כשהרוב אוהבים להצטופף ברחובות הראשיים הצפופים, שם ודאי יחפשו השוטרים עבריינים.