אביב הגיע פסח בא

 לקראת סוף ביקורנו בבוסטון לאחר שרוב השלג נמס, חזרו שני ימי שלג שחידשו את המעטה הלבן, לקראת הברית של בן.
היום בו החלה התבהרות והתחמות היה יום הטיסה שלנו ארצה.
חזרנו ארצה עייפים אך מרוצים, הילדים קיבלו אותנו בחיבוקים ובשמחה, ורצו לשמוע על הבן דוד החדש ומתי יבוא ארצה. בינתיים הסתכלו בתמונות והתווכחו למי הוא דומה. דבר אחד היה ברור הוא ממשפחתנו. אילת בטוחה  שהוא דומה לשי,
ודנה שהוא דומה לנגה, אין ברירה נצטרך לחכות עד שיגדל.
בנוסף היה עלינו למסור את המשלוחים שהבאנו, לעפר, מיכל, איה וגדעון. כולם מרוצים מהשירות.
היה עלינו לשוב ולקנות אוכל, לעסוק בהרשמות לטיולים ולנסיעות הבאות שלנו, לעסוק בקניות  לפסח ושאר עיסוקים שנדחו. לא טיילנו פרט לטיול יום של אבא.
אילת נסעה לפולין וחזרה רק בערב פסח, כדי לחסוך נסיעה הלוך וחזור, היא נסעה מהשדה אלינו, מה שאיפשר לנוח אצלנו לפני הסדר בלי נדנודים וקצת לעזור. היא הגיעה אלינו בשבע בבוקר, יחד עם דין, והלכה בשמחה לאכול בזומר שוקו עם עוגה.
אחרי ארוחת הבוקר עסקנו בהשלמת הבישולים. ולפי חוק מרפי, התפרקה מגירת הסירים במטבח כך שאי אפשר היה לא לפתוח אותה ולא לסגור.שעה מאומצת ושימוש באוסף הברגים שלי, איפשר לתקן את המגירה ולהמשיך בעמל.
אילת שכבה לישון אצלנו בבקר, וכשקמה הגיע רועי וביחד עזרו לסדר ולערוך את השולחן, ואח"כ רועי עסק בהכנת החרוסת המסורתית. אחרי ארוחה הצהרים (משלוח שוארמה צמחונית לאילת ונקניקיה מפרנק לרועי ) שקעו כולם בבית בתרדמה ומנוחה לקראת מבצעי הערב.
הקף הקהל המצומצם בסדר, הביא להסתפק בסדור השולחנות של רועי ואילת, בלי התגבורת המקובלת. כך שהיה שחרור מהתפקיד לחתנים (אבל זה לא תקדים).
וגם אילת ורועי נהנו ממנוחה רגועה לפני הסדר.

                                                   את שולחן הסדר ערך הצוות היעיל:

                                          לקראת ההפעלה מתכנסת המועצה במטבח

                                          נערכים לקידוש

                                          ומוזגים לכולם

                                         מה נשתנה

                                          עבדים היינו

                                         עתה בני חורין

                                         ואחרי האוכל שרים נינוחים ביחד

                                          נגה עוד נותנת הופעה

                                          נתנאל מתרכז בקינוח

                                          העיפות פושה בקהל

                                          אבל הדור הצעיר, אחרי חסל סדר פסח, עוד כוחו במותניו,

למחרת הסדר מצאנו כמה מהחפצים שחסרו לנו בסדר, תוך סידור הדברים זרקנו כמה עודפים, כך שסידורי פסח נמשכו אצלנו גם למחרת הסדר, במקום לפניו, כמקובל.
אנו מסיימים את האריזה לקראת המראתנו לנפאל מחרתיים.
                                 
                                  חג פסח שמח לכולכם.

בן - בן ברית

אם כתבתי שהשלג בבוסטון נמס כמעט לגמרי, הרי זה היה נכון עד אתמול. אתמול החל השלג לרדת מחדש וממשיך היום והעיר לבשה מחדש מעטה לבן. כדי להראות לנו שאי אפשר להפרד מבוסטון בלי מנה נוספת של סופת שלג. היא גם מציינת עובדה שבן נולד אמנם עם השיפור במזג האויר כאן, אבל הברית שלו התקיימה בזמן של סופת שלג.

   
                                          מראה מהמרפסת

אבל אנחנו לא על השלג רצינו לספר אלא על בן, והברית שהייתה אתמול, סופסוף , אם כבר אנחנו פה.

בן האתלט מבסס את מקומו בבית, מבצע תרגילים בידים וברגלים,  משמיע את קולו מפעם לפעם ולא יותר מדי. הוא אפילו התהפך אתמול בפעם הראשונה בגיל שבוע, כפי שצפינו.

ולעניין הברית, הייתה מוהלת (!) - רופאה אורולוגית העושה גם בריתות. דאגות לפני הברית היו ליין כשר ולעוגת "בומב" מקונדיטורית "טאטה" של צורית.

הרופאה באה ולאחר אירגון האביזרים, היא נתנה לנו הסבר קצר ומקיף על מצוות ברית המילה ביהדות - באנגלית.

אחר כך נאמרו הברכות ונעשתה הברית ואפילו קיבלנו תעודה באנגלית על ביצוע הברית.

הברית נערכה בפורום משפחתי מצומצם מאד של הורים, סבתא וסבא והאחים שצפו במשך כל הברית בסרט שעל הקיר בדבקות.

 הסוף הטוב, בן לא שם על הטכס

ולבסוף שיר לוקחת חלק חשוב בטקס

זהו זה, אנחנו ממריאים מחר עם סיום הביקור, בו עמדנו בכל המשימות:

טיפול בילדים חולים
טיפול באשה בהריון חולה
שמירה על ילדים כשאמא ואבא בבית חולים
דווח למשפחה
עזרה ליולדת:
כביסה
מדיח
בשול
ולקינוח קניות - כפצוי

החידושים בבוסטון

ערימות השלג הענקיות שקיבלו את פנינו בבוסטון הולכות ונמסות, אורית ילדה סופסוף, אנחנו כבר כמעט חוזרים ועדיין לא דיווחנו. אז דעו זה לא רשלנות, פשוט לא היה לנו עדיין זמן פנוי.
כפי שכבר שמעתם מאורית, עברנו פה סדרה שלא ראינו כמוה מזמן הטירונות שלנו. ליפול לבית עם ילדים חולים בצירוף אמא בהריון חולה, חייב בישול מהיר של מרק עוף, דאגה לסלט ירקות עשיר ויטמינים כל יום ותעסוקה לא פחות גם בכביסות. מזל שהיה גם חלון משחרר של יציאה לסופרמרקט מדי פעם, זה כמובן לא היה אדי באור, (אליו התגנבנו בסתר פעמיים) אבל אם אין לחם תאכלו עוגות.

טוב נניח לתירוצים, וניגש לספורי הלידה. בימים האחרונים שלפני, היה ויכוח חריף בין אורית לד"ר כץ על מועד הלידה הוא הציע כל הזמן זרוז, והציע וקבע את יום חמישי וקבע ביקור יום קודם, האחות מבית החולים צלצלה לאורית לקבוע את הסידורים ליום חמישי ואורית כמובן סרבה לכולם. אבל מה קרה באמת? ביום חמישי קמה אורית והודיעה שיש כאבים, ונסעו לבית החולים בבוקר בשמונה וחצי, אנחנו נשארנו עם הילדים שלא הלכו לסטיב בגלל מחלת שיר, בשעה 12 קיבלנו תמונה של הרך הילוד. אורית כדרכה ילדה ללא בעיות, באופן טבעי ובקלות. ומי צדק? אורית המסרבת או ד"ר כץ שקבע לידה ביום חמישי. (אז מה שאומרים אצלנו תמיד א מענטש טראכט אונד גוט לאכט)

הילדים נותרו עמנו בבית יומים לטיפולנו, לא הלכו לסטיב כי לא היה טעם לרוץ רק עם האחד הלוך ושוב, ולהשאיר את השני החולה בבית. לשמחתנו הילדים שיתפו פעולה סמכו עלינו, ולא התרגשו במיוחד, פרט לדאגותיו של רז לפני השינה, לתקלות שעלולות להתעורר במפגש של התינוק החדש עם הלגו שלו.
הדבר הראשון בבוקר שדרשו הילדים זה את הקיר, כלומר להציג על הקיר את אחד הסרטים או המצגות החביבים: רגע
עם דודלי, סנדרילה (!), פרפר נחמד ועוד. הם רואים זאת בלי סוף ואפילו אנחנו יודעים אותם כבר בעל פה. אבל בימים שנשארו איתנו הם דאגו ללחוץ על הכפתורים הלא נכונים ולשבש את הפעילות על הקיר ואנחנו לא ידענו לתקן, והמתקנים בבית החולים. מצאנו פתרון על ידי  סרטים במחשב, אבל גם כאן יזמתו של רז וטיפולו בכפתורים, שיתקה את פעילות המחשב בכלל.
תודה לאל, מנות הממתקים, שדחסה אמא שכללו שוקולד, מעדן שוקולד, עוגיות וכו' עבדו כאמצעי הרגעה יעילים.

השיבה הביתה של אמא ואבא היתה מרגשת ומשמחת, הילדים נרגעו ורק בדקו ליתר בטחון כמה פעמים אם אין חזרה נוספת לבית החולים.

אורית כמובן הייתה צריכה לסטות בלידה מהמתכונת של אחיותיה - בן בכור שאחריו בנות - לדגם של בת בכורה ואחריה שני בנים. זה שיפר את יחס בנים/בנות של הנכדים אבל עדיין אין לבנים אפשרות לבנות קואליציה שלטת.
וכמובן בכדי להדגיש את היחודיות שלה היא קוראת לילוד "בן" בכדי שלא תהיה שום טעות בעניין.
אשר לדמותו של הרך הרי ללא ספק שהוא מהדגם המוכר לנו של נגה ושיר עם שיער ועינים כהות.

הילדים מתייחסים לאח החדש באופן שונה, רז לאחר שנרגע בעניין הלגו, ובדיקות חוזרות מפעם לפעם בנושא, חזר לענייניו ולא שם במיוחד על בן. שיר לעומת זאת מתעניינת יותר ומנסה לעזור בטיפול. בן עצמו יש לו קול די חזק והוא יודע לדרוש את שלו, הוא גם מגלה כישורים פיזיים של פעילות במיטה, אני בטוח שבגיל שבוע הוא יהיה מסוגל לביצועים של דנה בת השבועים.

ועכשיו לכמה תמונות כחובות קודמים:

אמא בשלג בפארק  Boston Common:

 ליד הברוזים המסכנים שכל האגם שלהם קפא:

רזי בשלג, כמובן עם מקל צמוד

שיר בשלג אם לרזי יש מקל, היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות בלעדיו 

היא גם מתאמנת במרץ בטיפול בתינוקות

ומשהו נוסף, איך אפשר בלי איזה תוספת על צפרים: לכבודנו הופיע העקב (Red tailed hawk)האורח המפורסם שלהם לפנינו, בתצוגה  במלוא תפארתו במרפסתם.

וגם בדרכנו בסביבת הנהר פגשנו אותו טורף ברוז