שי מסיים

שי סיים את המכינה ונערכה בירושלים מסיבה, אליה נסענו עם אחיו והוריו.
                                              תראו את שי בבלגן בחדרו בירושלים לפני הפינוי

                                                       מקבל אורחים חשובים

דואג  לכיבוד לאורחיו

                                   מסביר ליעלה ונתנאל איך לטפל בתינוק (עידו של גיל, אומרים שהוא דומה לרז)

עם החברה

                                                                        ועל הבמה

                                                               ויעלה על הראש

בלי להכנס לפרטים היו לנו השבוע עוד מסיבות סיום שנה במכון אבשלום ובסדנת הצפריים, אבל לא נדווח,
אלא רק נביא את מה שכתבתי לצפרים:

פרחו גוזלים
ננטשו הקינים,
נשמע משק כנפים
העופות ממריאים,
יוצאות לנדידה
להקות צפרים.
עפות ודואות
מעל בקעות והרים,
חוצות ימים
בין המיצרים.
במסע בדרך
בין דאייה לגלישה,
צפור ותיקה
מקנה מידע
לצעירה חדשה
על כללי הנדידה:
זהירות צריך לנקוט
בבחירת מקום לנחיתות,
למצוא שטחים לחניה בטוחים
ללא הפרעה הרחק מטורפים.
לדלג על אזורים שם שורצים ציידים,
היורים לחלל ומפילים חללים.
הם חולפים בדרכם, צופים ורואים
קבוצת אנשים נושאים מכשירים.
שואלת הצעירה האם זה מסוכן?
האם עלולים להיפגע כאן?
לא, אלה אנשים זרים ומוזרים
טיפוסי פפרצ'י המכונים צפרים
עם מצלמות טלסקופים ומשקפות,
עוקבים אחרינו בלי הפוגות,
נלהבים מצלמים סופרים ורושמים,
מי יבין את שיגעונות האנשים.
גם אנחנו לא נבין,
אבל נמשיך בשיגעון
עד טיפת הכוח האחרון.


אבל היה גם לילה לבן בתל אביב ביום ה' 28/6 ועינת ידעה להגיע אלינו בזמן מתאים ולא נפרט את כל מה שקבלה.
ברקע האירוע היה הריב עם ראש העיר אחרי שהיה טיפול אלים במפגינים שניסו לחזור לשדרות רוטשילד.
אנחנו התחלנו את הסבוב בככר ביאליק שם הייתה הופעה לילדים. בגלל הפרשה האלימה ביטלו חלק מהאמנים את השתתפותם, ואחרים הסתפקו בעקיצות לראש העיר בהופעתם. המון הילדים וההורים האזינו וקיפצו לקול השיר "גברת עם סלים" ושירים אחרים אני מתאר לעצמי שגם יעלה נגה שיר ורז היו שמחים להשתתף באירוע זה תראו איך זה נראה:

אחרי זה המשכנו ונחנו קצת (לא הפיות) ב"פיצה פצה" והלכנו לראות את הופעתה של אתי אנקרי. היה דוחק בכניסה וחיפוש מקום אבל התמקמנו בהצלחה, וצפינו באתי אנקרי שנראית רע ולבושה איום ,אבל עדיין שרה יפה.
בשבת בצהרים נערכה אצלנו ארוחת חגיגית חגיגית לכבודו של שי שסיים מכינה ונוסע ,ולטובת כל מקבלי התעודות הטובות, שם נאמר:

הוא אחד ואין שני
זה נכדנו שי שני,
הבכור להורים ולסבים,
עדה גדולה של אוהבים.
קיבל חיבוקים ופינוקים
וגם עמד במאבקים.
ברכות מלב לאיש צעיר
הולך לקראת שרות סדיר.
בלי מלים להכביר
דברי מוסר להעתיר
בלי להסביר
או להעיר
נבקשך היה זהיר,
נאחל שירות סביר
שתסיים שמח בשיר,
ובחיוך רחב.
תזכור אין מצב
אותך תמיד נאהב.

סבתא הפליאה בבישוליה, וראו איך כולם מותשים אחרי הארוחה:

עייפים ומרוצים סיימנו את ארוחת הצהריים ב20.00, לאחר מספר טעימות נוספות, אינפורמציות נוספות תוכלו לקבל משי כשיגיע (עם הספרים).

בחירת ברכות לבכירה החדשה

חזרנו אמש בשעה 22.00 הודות לפקקי סופשבוע מרמת הגולן, שם בילינו יומיים בטיול (גיאולוגי) בין בזלות רמת הגולן, ונהנינו, אפילו שזה לא איסלנד (אבל עם המדריך הנחמד מאיסלנד). וכשחזרנו מצאנו את הידיעה המשמחת שאורית כבר לא סיניורונת קטנה, אלא ממש סיניורה. אמנם לא תהפכי אורית לבכורה אלא רק לבכירה, אבל זו בכל זאת עליית דרגה משמחת. חשבתי שמגיע לה איזה צ'ופר, ונדמה לי שישמחו אותה קטעים נוספים על הילדים שלה בבלוג.
                                                למשל, שיר מציירת גם על המדרכות

   למה כובע?  like mother like daughter  

                                        רז הקשוח שהצהיר שלא אוהב את אמא, מדגים זאת בצורה ברורה.

למרות הרקע הפסטורלי והתפוח זה לא בגן עדן

טעם גן עדן האמיתי זה באמבטיה

לסכום אנחנו יודעים לעשות פוזות

ולדפוק הופעה

טוב אז חזרנו והראינו כמה שהם חמודים, אבל נחזור לעניינים השוטפים.

כאמור היינו יומיים בגולן בין הרים ובין סלעים (מבזלת). לידיעתכם הקיץ הוא הכי מתאים לסיורים גיאולוגים כי כל הצמחייה מתייבשת ומפריעה פחות לראות את כל הסלעים והאבנים הפזורים מסביב. אבל הקוצים בקיץ דוקרים.

ראו את דורון המדריך הנחמד מסביר

                                                      ואת אמא מקשיבה בהתעניינות

                                                                       וגם מעורה עם החברה

ועוד קטע ששיך לדיווח הקודם. דנה ועינת מבלות בבית קפה עם סבתא לפני הקונצרט. דנה הסתפקה רק בליקוק והלכה למסיבת הסיום של הכדורסל. התמונה צולמה בטלפון החדש של סבתא! האח! הידד!

דווחים והשלמות

אנחנו כל כך עסוקים שקשה למצוא זמן לכתוב. אפילו לא יצאנו לקמפוס האחרון. הנה שכחתי אפילו את הברכה לדנה ביום ההולדת והוספתי אותה בתגובות.

ראו לדוגמה לוח הזמנים שלנו במשך השבועיים האחרונים:

יום ו' 6 יום הולדת דנה, הכנות וקניות לעוגת יום ההולדת.

שבת 2/6 סיור גיאולוגי שפלת יהודה (בלי אימא).

יום א' 3/6 בבוקר קונצרט בערב הצגה בהבימה.

יום ב' 4/6 תמר לא באה איסוף נגה מהגן ושמירה עליה.

יום ד' 6/6 הרצאות בוולקני לפני הצהרים.

יום ה' 7/6 ארוחת ערב אצל שבתאי ורותקה.

יום ו' 8/6 בצהרים מצעד הגאווה, בערב שי בא לישון אצלנו אחרי ביקור בהצגה עם המכינה בגשר ביפו. החלטנו בערב ללכת גם אנחנו להצגה, כדי להסיע אותו אלינו אחריה, שיספיק הילד לאכול עוד משהו אצלנו.

שבת 9/6 ארוחת בוקר על המרפסת עם שולי ואבשלום.

יום א' 10/6 השקת ספר באוניברסיטה. אחריו ערב שירי עמיחי ב"צוותא" (לא מוצלח).

יום ב' 11/6 סרט בערב שמופיע בו אייל החבר של איה.

יום ג' 12/6 קונצרט ילדות, לדנה מסיבת סיום כדורסל, היא באה רק לקפה שלפני, וסבא ממלא מקומה  בקונצרט עם עינת וסבתא. בערב בשבוע הספר.

יום ד' 13/6 סבתא בהשתלמות כל היום.

יום ה' 14/6 המשך השתלמות סבתא, סבא ביום עיון וסיור על הארכיאולוגיה באשקלון, וסבתא מנצלת את ההזדמנות ומזמינה ריסוס לאותו יום .

יום ו' 15/6 ארוחת ערב אצל אדיבה וגדעון.

שבת 16/6 ארוחת בוקר במרפסת עם היפנים.

וזה מצעד הגאווה בבוגרשוב

אולי שכחתי עוד משהו. יש לנו חוץ מפעילות רגילה השבוע, סופשבוע של קמפוס גיאולוגי בגולן עם המדריך שלנו שהיה אתנו באיסלנד.

אבל אני רוצה לעסוק בעניין החשוב  שהיה לנו באמריקה  וזה הילדים. אמרתי עליהם כבר מה שאמרתי, אבל גם בטיול ובבית צילמתי בעיקר אותם ולא את אמריקה.
בבוקר הם קמים לארוחת הבוקר יושבים יפה ליד השולחן ואוכלים כמו גדולים. לא חשוב איפה השולחן ,בבית במלון או במסעדה, הם מתמקמים ונגשים לעבודה. שיר אוכלת את הקוטג' האמריקאי המגעיל.

הם נהנים לעשות פיקניק

וגם ממסעדות יוקרה.

כדאי שיהיה גם משהו מתוק ללקק.

אבל לילדים יש גם תחביבים של איסוף ויצירה. רז למשל לא יזוז בלי מקל גדול ככל האפשר.

במקל אפשר לדוג דגים, לא נורא שההצלחה לא מי יודע מה, צדים לכל היותר איזה סמרטוט קטן, כשאבא עוזר.

לא בטוח ששיר מתעניינת באמת במקלות, אבל היא לא יכולה להרשות לעצמה לא לקחת חלק בדיג.

אבל לשיר יש גם תחביבים אחרים משלה, ראו באיזה רצינות היא מציירת .

וגם מנגנת, בינתיים בלי זיופים

הילדים אוהבים לקרוא ביחד בשעת קריאה.

ועוד יותר אוהבים לקרוא עם אמא.

המשך עוד יבוא הבולוג מתמלא וזה עוד לא הסוף לעלילות.

היובל תם ולא נשלם

היובל תם ולא נשלם ולסכום נוסיף:

מבלי להיכשל
הגענו ליובל,
ותודה לאל
ממשיכים לטייל
והגוף עוד פועל,
כך להמשיך נייחל.
לידיעת המתעניינים,
חלפו עלינו שנים
עם בנות וחתנים,
בדרך כלל בנעימים.
לא איבדנו תקווה
הודות לאהבה,
סוד משפחה מוצלחת
הוא עבודה כצוות יחד,
יסוד הוא לנשואים
וכלל גם בחיים,
עליו נמשיך לשמור
כדי לשוב ולחזור.

ועכשיו נחזור לעניינים השוטפים ומה היה לנו.

משהו מהקורה בתל אביב ולא בכותרת ראשית -חגגו את סיום עונת הקינון של הסיסים ופרידה מהם, לקראת נדידתם בתום העונה. הסיסים אומצו בעזרת אגודת ידידי הסיסים (יש כזאת), על ידי העיר תל אביב כצפרי העיר, כי הם כמוה מעופפים כל היום באויר ללא הפסקה. נאספנו על גג בנין איקולוגי ברח' המסגר שם נאמו צפרים, חובבים ונציגי העיריה. בראשית העונה בפברואר נהוג שמקבלים את פני הסיסים בירושלים בטכס ליד הכותל ושם הם זוכים לברכתו של רב הכותל (בכל האירועים מככב יוסי לשם היחצן הראשי של הצפרים בארץ). באירוע בת"א שוחררו סיסים פגועים שהבריאו לאחר טיפול שעברו בבית החולים לחיות בר.

אם תרצו לראות את פרטי האירוע ראו ב http://www.birds.org.il/sip_storage/files/3/2393.ppt וגם תוכלו לראות שם באחת התמונות בקהל, את הכובע שלי .

ועכשיו נעבור לאירוע חשוב באמת, יום הולדת לדנה, בהשתתפות סבתות/ים, דודות/ים ובנות/ני דודים (בלי השכבה הבוגרת).
קודם כל דאגו לכיבוד ובראשו הקבב המפורסם של אורית:

וכמובן אין חגיגה בלי העוגה המסורתית, כאן דנה וההנהלה עם העוגה:

דנה מכבה את הנרות בהצלחה מרובה:

דנה מארחת את הקטנים ומטפלת בהם יפה:

וגם נוגה מחכה לאורחים להראות להם את השמלה שלה:

ואת השמלה המתעופפת הודות לכישוריה המופלאים :

בשבת אחרי היומולדת יצאתי לטיול עם הגיאולוגים ואיתי קופסה חדשה מלאה צנוניות כבושות, בלי שהתבטל הטיול.

במשך השבת אמא בישלה עוף, למשך השבוע היא הפרידה את הפולקס מהמשולשים, הכניסה משולשים לתנור והחליטה להשאיר את הפולקס ליום של ביקור נכדים. אבל איה באה לסדר את המודם האלחוטי למחשב עם דנה ונגה. כאשר חזרתי לפנות ערב וישבתי לאכול הצטרפו הבנות בשמחה לארוחה, דנה ונגה אכלו מנות עוף ודנה עוד הוסיפה ואכלה מנה נוספת בשמחה. רועי שהיה בפעילות בעיר הגיע גם הוא אלינו רעב, אכל בשמחה מהעוף מנה ועוד מנה, בלווית שארית הצנוניות שנשארו מהטיול. כך אכלו הנכדים את המשולשים בשמחה והשאירו לנו את כל הפולקס ששמרנו עבורם. כמו שנאמר: המענטש טראכט אונד גוט לאכט.

קשיי הקליטה בארץ, חגיגות יובל

בנוסף לקשיי ההחלמה של אמא, הג'ט לג, וטענות על המתנות (של נתנאל), היה עלינו להתמודד עם משימות בארץ כמו  טיול עם הגיאולוגים, (בלי אמא) סדרת קניות השלמה (איה מילאה את המקרר שלנו בגבינה נורמלית וירקות), יום הולדת עגול של נעמי (שני). עוד אחרי כל זה היה עלינו להתמודד  עם היובל - יום החתונה החמישים שלנו. כידוע התחלנו את הפסטיבל  בארוחה מקדימה בבוסטון (ר' פוסט אורית), אבל כעת הייתי צריך ראשית כל להביא פרחים, כמסורת.

אחרי שעמדתי גם במשימה זאת, יצאנו לסעוד שנינו בלבד, במסעדת פרונטו, במקום הסעודה המסורתית שלנו. זכינו שם להתפעלותם (?) של מלצרים צעירים מאתנו, שהספיקו להתחתן כבר שלוש פעמים בזמן קצר הרבה מחמישים שנה.חיכה לנו מבצע שלם שארגנו מיכל ואיה, ארוחה משפחתית במסעדה בבאר שבע. לפני הנסיעה עוד הגיע הביתה זר גדול של חמישים ורדים אדומים, ואמא לא ידעה ממי באו לה 50 הורדים (ומה הקשר) בכל אופן הם עמדו במבחן ולא נבלו למחרת.

הגענו לבאר שבע למסעדת יקוטה המרוקאית.

אכלנו כולנו בהנאה מכמה סירי טאג'ין, כאשר החגיגה נוגעת גם למיכל ועופר החוגגים עשרים ושתים שנים ואיה ואיתי החוגגים שמונה עשרה שנים לחתונתם בסך הכל חגגו בארוחה תשעים שנות נשואים.

אבל לנו הכינו מצעד לפידים מיוחד:

אחר כך הגיע חג השבועות. רועי המארגן ביקש שסבתא תכין לו כדורי גבינה, סוכם על ביצוע. אבל לטענתו סבתא חני מכינה בשבועות כרגיל בלינצ'ס שהוא אוהב, והוא עלול להפסיד אותם כשחני באה אלינו לארוחה, כדאי לכן שסבתא חנה תבקש מסבתא חני שתביא לארוחה בלינצ'ס, גם זה בוצע. אבל בסופו של דבר שי אירגן נסיעה בערב החג לירושלים לאירוע תרבותי שם, עם רועי ואילת. אל דאגה, רועי הצליח לקבל את המנות המבוקשות  בtake away.
תוכלו לראות כאן חלק מהסועדים שלקקו את האצבעות בארוחה:

איה כפי שרואים פה עסוקה לא באוכל, ראו במה:

בהתקנות בטלפון החדש של אמא, שאורית ניצלה מהן. עוד לאחר מספר ימי עבודה נוספים של איה בעזרת נכדים (עינת ודנה), הטלפון בידי אמא פועל בדרך כלל.