זה אולי יהיה הפוסט האחרון לתפוצות, מה יהיה על המשך הפוסט נצטרך לדון בקרוב. אבל נחזור בינתים לדיוות השוטף.
לאחר דרישה ממושכת לקיים יציאה לצימר, לפני האיחוד המשפחתי המצופה, עם המבלים בחו"ל, יצאנו. למרות שרוב נסיעותינו לחו"ל היו במסגרת ביקורים משפחתיים ולא היו בגדר טיולים בחו"ל. נאלצנו לכן לצאת בעיצומו של קיץ ישראלי לוהט.
הלחצים היו מלמטה ועד למעלה, כך נגה העומדת כנראה למלא את מקומו של אחיה הבכור כמתכננת משפחתית, מנדנדת כבר מזמן בנושא, בתמיכתה של יעלה. היא גם עומדת על כך שנצטרך לצאת לצימר גם אחרי שאורית ומשפחתה יגיעו ולחגוג שם את שובם.
בסופו של דבר יצאנו למנרה, שהייתה פעם הישוב (היהודי) הגבוה ביותר, בתקוה שהאקלים שם מתאים לקיץ.
יצאנו ביום חמישי לסוף שבוע ארוך, שהכנו לו ציוד מלא (ושימו לב לא רק בבוסטון אורזים):
בדרך (יצאנו ביום חמישי ) ערכנו ביקור יסודי בפאלפל דבורה המפורסם.
את הערב הראשון שלנו חגגנו בניגוד למקובל אצלנו לא עם המנגל אלא במסעדה חדשה. משפחת שני הגיעה מאוחר ולא רצינו לדחות את הארוחה לחצות הלילה. הארוחה טעמה לנו ונשארנו רק מודאגים איך נאכל למחרת כמות בשר מוכנה לשתי ארוחות. (לידיעת המודאגים התגברנו עליה למחרת בחירוף נפש).
למחרת יצאנו (בעצת רועי) לביקור בחצר תל חי ולשמוע את הסיפור שלה, אותו שמעו הילדים בעניין רב.
אחר כך התפצלנו, יצאנו לעלות ברכבל, כאשר חלק אחר (שני +) נסע למטולה להחליק על הקרח.
עצרנו למעלה לליקוק קטן וצפיה בנוף
וירדנו בקרון למטה מנפנפים לכולם שלום.
את השעות שבין לבין, כאשר חלק מהקהל עוד מבלה בנעימים במטולה, הקדשנו ללימוד הטלפון של אמא.
צריך לספר כאן שבנסיעה בדרך למנרה הסתבכנו בנצרת, ורק הודות לאמא ושליטתה בוויז הצלחנו לנווט בדרכים המסובכות.
הייתם מאמינים לאיזה כישורים היא הגיעה? אבל ליתר בטחון היא מקבלת שיעור חיזוק נוסף.
היו לנו עוד כמה טיולים בשטח, כמו ב"סדקי יפתח".
בצל האלה הענקית עליה טיפסו הילדים, ממש קופים!
ניצחנו את מזג האויר הקייצי ונהנינו בחברה טובה וחביבה (וקצת חסרה).
לאחר דרישה ממושכת לקיים יציאה לצימר, לפני האיחוד המשפחתי המצופה, עם המבלים בחו"ל, יצאנו. למרות שרוב נסיעותינו לחו"ל היו במסגרת ביקורים משפחתיים ולא היו בגדר טיולים בחו"ל. נאלצנו לכן לצאת בעיצומו של קיץ ישראלי לוהט.
הלחצים היו מלמטה ועד למעלה, כך נגה העומדת כנראה למלא את מקומו של אחיה הבכור כמתכננת משפחתית, מנדנדת כבר מזמן בנושא, בתמיכתה של יעלה. היא גם עומדת על כך שנצטרך לצאת לצימר גם אחרי שאורית ומשפחתה יגיעו ולחגוג שם את שובם.
בסופו של דבר יצאנו למנרה, שהייתה פעם הישוב (היהודי) הגבוה ביותר, בתקוה שהאקלים שם מתאים לקיץ.
יצאנו ביום חמישי לסוף שבוע ארוך, שהכנו לו ציוד מלא (ושימו לב לא רק בבוסטון אורזים):
בדרך (יצאנו ביום חמישי ) ערכנו ביקור יסודי בפאלפל דבורה המפורסם.
את הערב הראשון שלנו חגגנו בניגוד למקובל אצלנו לא עם המנגל אלא במסעדה חדשה. משפחת שני הגיעה מאוחר ולא רצינו לדחות את הארוחה לחצות הלילה. הארוחה טעמה לנו ונשארנו רק מודאגים איך נאכל למחרת כמות בשר מוכנה לשתי ארוחות. (לידיעת המודאגים התגברנו עליה למחרת בחירוף נפש).
למחרת יצאנו (בעצת רועי) לביקור בחצר תל חי ולשמוע את הסיפור שלה, אותו שמעו הילדים בעניין רב.
הסיפורים מצאו חן כל כך בעיני יעלה ,היא בקשה ממני את המצלמה, וצילמה את המדריך.
אחר כך התפצלנו, יצאנו לעלות ברכבל, כאשר חלק אחר (שני +) נסע למטולה להחליק על הקרח.
עצרנו למעלה לליקוק קטן וצפיה בנוף
וירדנו בקרון למטה מנפנפים לכולם שלום.
את השעות שבין לבין, כאשר חלק מהקהל עוד מבלה בנעימים במטולה, הקדשנו ללימוד הטלפון של אמא.
צריך לספר כאן שבנסיעה בדרך למנרה הסתבכנו בנצרת, ורק הודות לאמא ושליטתה בוויז הצלחנו לנווט בדרכים המסובכות.
הייתם מאמינים לאיזה כישורים היא הגיעה? אבל ליתר בטחון היא מקבלת שיעור חיזוק נוסף.
וכמובן הגענו למנגל, התוצרת שתוכננה ליומים, נאכלה כולה.
היו לנו עוד כמה טיולים בשטח, כמו ב"סדקי יפתח".
בצל האלה הענקית עליה טיפסו הילדים, ממש קופים!
וגם סתם לבלות יחד
ניצחנו את מזג האויר הקייצי ונהנינו בחברה טובה וחביבה (וקצת חסרה).
למה פוסט אחרון? יש עוד שישה שבועות! בקצב שאתם עובדים...
השבמחקאחח.. פלאפל, קבב, על האש.... אתם הורגים אותנו פה