יום שני, 18 בפברואר 2013

בין שלגים ונזלות

אחרי כמעט שבוע  הגיע הזמן  לדווח על הנעשה בגלות בוסטון. 
לא תמו התקלות לפני, יצאתי לטיסה אחרי כמה ימי הצטננות ובעצת  הרופא מלא  אנטיביוטיקה. הנסיעה לוותה בהמון דאגה מצד כמה מחברינו שניזונו  מתאורי האימה  שבתקשורת. 
אבל אנחנו עלינו למטוס בזמן, היו לנו אפילו מקומות שנשמרו לנו, למרות שלא אושרו  באינטרנט, כי לא היה בעת ההרשמה בטחון בקיום הטיסה.  נחתנו בשלום ובזמן, אבל בשדה המטוס נע באיטיות מרובה ובזהירות על המסלולים המוקפים בהררי שלג ומכוסי  קרח. לצורך תקלה נוספת, המזוודות התעכבו לשעה נוספת אחרי שסיימנו את כל  הליכי הביקורת. 
אורית עם כל החברה באו לאסוף אותנו, נסענו בין הררי שלג בצידי הכביש. הילדים קיבלו אותנו בחביבות, כשעיניהם פוזלות למתנות. 
מראה השלג בעיר מסביב היה מרהיב אם כי מקשה על ההתקדמות בעיר.  הדרכים שפולסו על המדרכות צרות, כך למשל אי אפשר לעבור בהן עם עגלת הטנק שלהם.
באנו ומיד הוכנסנו בעול, הילדים  חלו לסירוגין, נשארו בבית, ודרשו יחס ותעסוקה בנוסף  לקפריזות שונות.  לא ניתן היה להוציא אותם לשטח להוציא עודפי מרץ. 
ניסינו לצאת לקניות קלות בסופרים. לאחר יום  כשיצאנו שוב, לא מצאתי את הארנק שלי . היו בארנק כ400 דולר, כרטיס אשראי, רשיון נהיגה ועוד תעודות.
חיפשנו  ולא מצאנו ואז החלטנו שאבד בסופר. מיהרנו  לשם ותיחקרנו את הצוות ללא תוצאות. הלכנו לחנות אחרת סמוכה וחיפשנו סביב ללא כל תוצאה.  
ואז החלטתי שחייבים להודיע למשטרה. בדרך פגשנו ניידת ניגשנו אליה לברר איפה להודיע על אבידה. השוטר שפנינו אליו, היה נחמד ולאחר התייעצות עם גורמים נוספים, אמר שנוכל לעשות את הטיפול דרכו, תחנת המשטרה הייתה מאד רחוקה.
לאחר הרישום אמר לנו השוטר לעידוד, שבגלל ההומלסים הרבים באיזור הסיכוי למצוא את הארנק קלוש. 
 ישבנו לאכול ולהתנחם בביגל (עם ובלי לקס), משתדלים  להשלים עם  האבדן. עכשיו התחיל תהליך ביטול כרטיס האשראי. לנחומים השתעשענו עם הילדים.
 למחרת  היה קר יותר וביקשתי להוציא את  הציוד הכבד לקור ומתחת לחבילת  הציוד הכבד ישב בנחת הארנק המלא וכעין חיוך של ליגלוג נשקף ממנו. אבל את כרטיס האשראי ביטלנו כבר.
נסענו אתמול לחגוג באתר האאוטלט הנודע, כאשר התחזית ליום שאחריו הבטיחה יום שלג שלא מומלץ לנסיעה. הקניות היו מוצלחות ביותר  והבגאז התמלא עד  אפס מקום.  ואכן התחזית התאמתה ירד למחרת שלג כל הזמן וכיסה גם את המרפסת במעטה חדש ורענן.
הילדים מנסים מדי פעם שיטות שיגוע חדשות ומקוריות, טיפולי השוקולד מעדן וכו' של אמא עדיין פועל לעתים.

4 תגובות:

  1. לפחות 400$ נשארו - למה בארץ אתה מסתובב בלי גרוש ושם עם כל כך הרבה כסף??
    נו מה עם קצת תמונות של אמא בשלג...

    השבמחק
    תשובות
    1. אמא לא יצאה לשלג ונשארה בבית, היה קשה לעשות מונטאז'

      מחק
  2. :-) אני מבקשת לדייק בעובדות.
    קודם כל, איפה הדיווח על עוגת שש השכבות לכבוד היומולדת שלך?
    דבר שני, הילדים לא היו "חולים לסירוגין" - הם היו חולים במקביל! ולא סיפרת שגם אני הצטרפתי והייתי חולה ומסכנה...

    והכי חשוב - "עד אפס מקום" אצלנו במיניואן?? זה לא יכול להיות. למרות שקנינו לא מעט...

    השבמחק
    תשובות
    1. לעוגת שש השכבות היו רק חמש שכבות, השכבה הששית וירטואלית.
      הילדים התחלפו במחלות היו ימים של ביקור יחיד של שיר בגן, אורית החולה לא הסכימה לדווח על מצבה, וכל בוקר לא ענתה אם היא הולכת לעבודה.
      קניית המיניוואן התבררה לאחר הקנייה באאוטלט. זה היה הtest case שהסביר את קנייתו, אורית הודתה שהקניות לא היו נכנסות לבאגז' של האוטו הקודם.

      מחק