היובל תם ולא נשלם

היובל תם ולא נשלם ולסכום נוסיף:

מבלי להיכשל
הגענו ליובל,
ותודה לאל
ממשיכים לטייל
והגוף עוד פועל,
כך להמשיך נייחל.
לידיעת המתעניינים,
חלפו עלינו שנים
עם בנות וחתנים,
בדרך כלל בנעימים.
לא איבדנו תקווה
הודות לאהבה,
סוד משפחה מוצלחת
הוא עבודה כצוות יחד,
יסוד הוא לנשואים
וכלל גם בחיים,
עליו נמשיך לשמור
כדי לשוב ולחזור.

ועכשיו נחזור לעניינים השוטפים ומה היה לנו.

משהו מהקורה בתל אביב ולא בכותרת ראשית -חגגו את סיום עונת הקינון של הסיסים ופרידה מהם, לקראת נדידתם בתום העונה. הסיסים אומצו בעזרת אגודת ידידי הסיסים (יש כזאת), על ידי העיר תל אביב כצפרי העיר, כי הם כמוה מעופפים כל היום באויר ללא הפסקה. נאספנו על גג בנין איקולוגי ברח' המסגר שם נאמו צפרים, חובבים ונציגי העיריה. בראשית העונה בפברואר נהוג שמקבלים את פני הסיסים בירושלים בטכס ליד הכותל ושם הם זוכים לברכתו של רב הכותל (בכל האירועים מככב יוסי לשם היחצן הראשי של הצפרים בארץ). באירוע בת"א שוחררו סיסים פגועים שהבריאו לאחר טיפול שעברו בבית החולים לחיות בר.

אם תרצו לראות את פרטי האירוע ראו ב http://www.birds.org.il/sip_storage/files/3/2393.ppt וגם תוכלו לראות שם באחת התמונות בקהל, את הכובע שלי .

ועכשיו נעבור לאירוע חשוב באמת, יום הולדת לדנה, בהשתתפות סבתות/ים, דודות/ים ובנות/ני דודים (בלי השכבה הבוגרת).
קודם כל דאגו לכיבוד ובראשו הקבב המפורסם של אורית:

וכמובן אין חגיגה בלי העוגה המסורתית, כאן דנה וההנהלה עם העוגה:

דנה מכבה את הנרות בהצלחה מרובה:

דנה מארחת את הקטנים ומטפלת בהם יפה:

וגם נוגה מחכה לאורחים להראות להם את השמלה שלה:

ואת השמלה המתעופפת הודות לכישוריה המופלאים :

בשבת אחרי היומולדת יצאתי לטיול עם הגיאולוגים ואיתי קופסה חדשה מלאה צנוניות כבושות, בלי שהתבטל הטיול.

במשך השבת אמא בישלה עוף, למשך השבוע היא הפרידה את הפולקס מהמשולשים, הכניסה משולשים לתנור והחליטה להשאיר את הפולקס ליום של ביקור נכדים. אבל איה באה לסדר את המודם האלחוטי למחשב עם דנה ונגה. כאשר חזרתי לפנות ערב וישבתי לאכול הצטרפו הבנות בשמחה לארוחה, דנה ונגה אכלו מנות עוף ודנה עוד הוסיפה ואכלה מנה נוספת בשמחה. רועי שהיה בפעילות בעיר הגיע גם הוא אלינו רעב, אכל בשמחה מהעוף מנה ועוד מנה, בלווית שארית הצנוניות שנשארו מהטיול. כך אכלו הנכדים את המשולשים בשמחה והשאירו לנו את כל הפולקס ששמרנו עבורם. כמו שנאמר: המענטש טראכט אונד גוט לאכט.