אז הסיפור היה ככה:
הסוף טוב הכל טוב.
בקבוצת החלוצים שאני מטייל איתה יש מטיילת רותי שהיא בשלנית ובחורה על הכיפק. היה לה ולחיים בעלה דוכן פלאפל, שגיל חובב תאר אותו כפלאפל הכי טוב בארץ. היא סיפרה כבר זמן רב בטיולים שהחלום שלה הוא להוציא ספר בישול. סיפרתי לה אל מאיר השמן והיא מיד רצתה להתנדב לעשות אצלו סדנה. בעזרת איה נעשתה סדנה אחת ואחר כך שנייה, בהשתתפות מיכל רועי ושי שנהנו שם.
אחרי שנכתב הספר היה צורך בעריכה לשונית, שבתאי ואני הצענו את נילי העוסקת בעריכה לשונית ורותי התקשרה אליה. נילי התחילה בעבודה והבת של רותי שראתה דוגמה, אמרה שהשפה גבוהה מדי לספר בישול, ורותי עברה לעורכת אחרת. היא הציעה לנילי לשלם לה ונילי סירבה, היא הציעה להוסיף את שמה בתודות להקדמה ונילי סירבה. רותי רצתה להפגש עם נילי להודות לה ולצ'פר אותה במשהו, היא הציעה לשבתאי שהיא תבוא ותעשה פלאפל אצל נילי שתזמין אליה חברים. בעיני רותקה אשתו של שבתאי לא מצא חן ההצעה. אני חשתי שיש כאן מעגל לא סגור שרותי לא יודעת לצאת ממנו. שאלתי את נילי אם זה נראה לה והיא הייתה מוכנה לזה. אז טלפנתי לנוגעים בדבר, וקודם כל לרותקה המתנגדת ובררתי איתה וקבעתי איתה בקושי רב תאריך מתאים. הצלחתי להתאים תאריך זה גם לנילי, ואמא ביטלה נסיעה לעבודה ברחובות.
נסענו אתמול לנילי ושם עשו רותי וחיים פלאפל במטבח של נילי והכינו קודם גם חומוס וטחינה וישבנו ואכלנו מהכירה בהנאה, אפילו רותקה. לנילי הלקקנית הכינה רותי לבקשתי עוגיות מתוקות מצוינות.
 |
| משמאל רותי באמצע חיים ומימין נילי. |
גם אני רוצה להגיד משהו. זה היה מאד יפה .זאת היתה מעין סולחה בין כאלה שדווקא לא רצו לריב ורצו להיות נורא "בסדר". אבל בהרגשתם הענין לא היה סגור. אבא קשר את החוטים בנחישות ורגישות וכל הכבוד גם לו. החיים עם פסיכולוגית היטיבו עמו.....
נשיקות
אמא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה