ערימות השלג הענקיות שקיבלו את פנינו בבוסטון הולכות ונמסות, אורית ילדה סופסוף, אנחנו כבר כמעט חוזרים ועדיין לא דיווחנו. אז דעו זה לא רשלנות, פשוט לא היה לנו עדיין זמן פנוי.
כפי שכבר שמעתם מאורית, עברנו פה סדרה שלא ראינו כמוה מזמן הטירונות שלנו. ליפול לבית עם ילדים חולים בצירוף אמא בהריון חולה, חייב בישול מהיר של מרק עוף, דאגה לסלט ירקות עשיר ויטמינים כל יום ותעסוקה לא פחות גם בכביסות. מזל שהיה גם חלון משחרר של יציאה לסופרמרקט מדי פעם, זה כמובן לא היה אדי באור, (אליו התגנבנו בסתר פעמיים) אבל אם אין לחם תאכלו עוגות.
כפי שכבר שמעתם מאורית, עברנו פה סדרה שלא ראינו כמוה מזמן הטירונות שלנו. ליפול לבית עם ילדים חולים בצירוף אמא בהריון חולה, חייב בישול מהיר של מרק עוף, דאגה לסלט ירקות עשיר ויטמינים כל יום ותעסוקה לא פחות גם בכביסות. מזל שהיה גם חלון משחרר של יציאה לסופרמרקט מדי פעם, זה כמובן לא היה אדי באור, (אליו התגנבנו בסתר פעמיים) אבל אם אין לחם תאכלו עוגות.
טוב נניח לתירוצים, וניגש לספורי הלידה. בימים האחרונים שלפני, היה ויכוח חריף בין אורית לד"ר כץ על מועד הלידה הוא הציע כל הזמן זרוז, והציע וקבע את יום חמישי וקבע ביקור יום קודם, האחות מבית החולים צלצלה לאורית לקבוע את הסידורים ליום חמישי ואורית כמובן סרבה לכולם. אבל מה קרה באמת? ביום חמישי קמה אורית והודיעה שיש כאבים, ונסעו לבית החולים בבוקר בשמונה וחצי, אנחנו נשארנו עם הילדים שלא הלכו לסטיב בגלל מחלת שיר, בשעה 12 קיבלנו תמונה של הרך הילוד. אורית כדרכה ילדה ללא בעיות, באופן טבעי ובקלות. ומי צדק? אורית המסרבת או ד"ר כץ שקבע לידה ביום חמישי. (אז מה שאומרים אצלנו תמיד א מענטש טראכט אונד גוט לאכט)
הילדים נותרו עמנו בבית יומים לטיפולנו, לא הלכו לסטיב כי לא היה טעם לרוץ רק עם האחד הלוך ושוב, ולהשאיר את השני החולה בבית. לשמחתנו הילדים שיתפו פעולה סמכו עלינו, ולא התרגשו במיוחד, פרט לדאגותיו של רז לפני השינה, לתקלות שעלולות להתעורר במפגש של התינוק החדש עם הלגו שלו.
הדבר הראשון בבוקר שדרשו הילדים זה את הקיר, כלומר להציג על הקיר את אחד הסרטים או המצגות החביבים: רגע
עם דודלי, סנדרילה (!), פרפר נחמד ועוד. הם רואים זאת בלי סוף ואפילו אנחנו יודעים אותם כבר בעל פה. אבל בימים שנשארו איתנו הם דאגו ללחוץ על הכפתורים הלא נכונים ולשבש את הפעילות על הקיר ואנחנו לא ידענו לתקן, והמתקנים בבית החולים. מצאנו פתרון על ידי סרטים במחשב, אבל גם כאן יזמתו של רז וטיפולו בכפתורים, שיתקה את פעילות המחשב בכלל.
תודה לאל, מנות הממתקים, שדחסה אמא שכללו שוקולד, מעדן שוקולד, עוגיות וכו' עבדו כאמצעי הרגעה יעילים.
הדבר הראשון בבוקר שדרשו הילדים זה את הקיר, כלומר להציג על הקיר את אחד הסרטים או המצגות החביבים: רגע
עם דודלי, סנדרילה (!), פרפר נחמד ועוד. הם רואים זאת בלי סוף ואפילו אנחנו יודעים אותם כבר בעל פה. אבל בימים שנשארו איתנו הם דאגו ללחוץ על הכפתורים הלא נכונים ולשבש את הפעילות על הקיר ואנחנו לא ידענו לתקן, והמתקנים בבית החולים. מצאנו פתרון על ידי סרטים במחשב, אבל גם כאן יזמתו של רז וטיפולו בכפתורים, שיתקה את פעילות המחשב בכלל.
תודה לאל, מנות הממתקים, שדחסה אמא שכללו שוקולד, מעדן שוקולד, עוגיות וכו' עבדו כאמצעי הרגעה יעילים.
השיבה הביתה של אמא ואבא היתה מרגשת ומשמחת, הילדים נרגעו ורק בדקו ליתר בטחון כמה פעמים אם אין חזרה נוספת לבית החולים.
אורית כמובן הייתה צריכה לסטות בלידה מהמתכונת של אחיותיה - בן בכור שאחריו בנות - לדגם של בת בכורה ואחריה שני בנים. זה שיפר את יחס בנים/בנות של הנכדים אבל עדיין אין לבנים אפשרות לבנות קואליציה שלטת.
וכמובן בכדי להדגיש את היחודיות שלה היא קוראת לילוד "בן" בכדי שלא תהיה שום טעות בעניין.
אשר לדמותו של הרך הרי ללא ספק שהוא מהדגם המוכר לנו של נגה ושיר עם שיער ועינים כהות.
וכמובן בכדי להדגיש את היחודיות שלה היא קוראת לילוד "בן" בכדי שלא תהיה שום טעות בעניין.
אשר לדמותו של הרך הרי ללא ספק שהוא מהדגם המוכר לנו של נגה ושיר עם שיער ועינים כהות.
הילדים מתייחסים לאח החדש באופן שונה, רז לאחר שנרגע בעניין הלגו, ובדיקות חוזרות מפעם לפעם בנושא, חזר לענייניו ולא שם במיוחד על בן. שיר לעומת זאת מתעניינת יותר ומנסה לעזור בטיפול. בן עצמו יש לו קול די חזק והוא יודע לדרוש את שלו, הוא גם מגלה כישורים פיזיים של פעילות במיטה, אני בטוח שבגיל שבוע הוא יהיה מסוגל לביצועים של דנה בת השבועים.
ועכשיו לכמה תמונות כחובות קודמים:
אמא בשלג בפארק Boston Common:
ליד הברוזים המסכנים שכל האגם שלהם קפא:
רזי בשלג, כמובן עם מקל צמוד
שיר בשלג אם לרזי יש מקל, היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות בלעדיו
היא גם מתאמנת במרץ בטיפול בתינוקות
ומשהו נוסף, איך אפשר בלי איזה תוספת על צפרים: לכבודנו הופיע העקב (Red tailed hawk)האורח המפורסם שלהם לפנינו, בתצוגה במלוא תפארתו במרפסתם.
וגם בדרכנו בסביבת הנהר פגשנו אותו טורף ברוז
סגנון כתיבה מעניין - מזכיר את היומנים הקלסיים מנייר לפני התנפצות בועת הבלוגוספרה. כל הכבוד האומץ לעבור לידה טבעית, הרי כולנו יודעות שניתוח קיסרי גורר אחריו תופעות לוואי רבות ומגביר את הסיכון לרשלנות בלידה. תמונות מהממות!
השבמחק