יומולדת הנה בא

יומולדת נגה נחגג כמיטב המסורת המשפחתית , סבא וסבתא שהיו בבוקר בטיול ואיחרו במקצת, היו מלאי דאגה האם יגיעו בזמן ויהיה להם עוד אוכל? הם היו מוטרדים מאד כי לא אכלו בטיול במסעדה כמו כולם, במזל הגיעו ברגע האחרון.

                                          כשבאו הילדות שחקו בצעצועים החדשים:

והגדולים בקישקושים הרגילים:

ההנהגה רווה נחת:

                   השפים עוד היו עסוקים במגע  האחרון בעוגות,
                                                       המגע של סבתא:

                                                                   ושל רועי:

וראו את מעשי ידיהם לתפארת:

                              עכשיו אפשר לעבור לטכס הרשמי של יום ההולדת, הנסיכה כבר מוכנה:

ומכבה את הנרות בהצלחה:

לאחר הטכס הגיע הזמן לטעום ולאכול, תוך זמן קצר התמלא השולחן, בצלחות וקערות ריקות, היה למאחרים סיבה לדאגה.

          נתנאל שלא רוצה להפסיד שום דבר קורא ושומר לידו את צלחתו, מה שנקרא הנאה כפולה.  

קמפוס בא

את ניו יורק עזבנו ביום שני, כאשר למחרת ביום שלישי ,היתה צפויה שם סופה. לשמחתנו מזג האויר בארץ קיבל אותנו בסבר פנים יפות , ועברו עלינו ימים יפים חמימים ונעימים שנמשכו במשך כל חג החנוכה עד ליום בסופשבוע שלאחריו, היום שיצאנו בו לקמפוס.
הסערה ממנה ברחנו מניו יורק השיגה אותנו במצפה רמון. לא האמנו כבר לאיומי מזג האויר עלינו, שרק הצחיק אותנו בקמפוסון הצפרים בגליל, והצטיידנו בציוד מינימלי לקרה, כלומר בלי אביזרים נלוים כמו צעיפים, כובעים וגטקס.
רק הגענו וירדנו מהאוטובוס באיזור בורת לוץ, (זוכרים) תקפה אותנו רוח עזה ומקפיאה, כמו זאת שקיבלה את פנינו בניו יורק, רק שבנגב לא היה לאן לחמוק ממנה והיא ליוותה אותנו כל אותו יום.

ראו כיצד אמא נלחמת בה באילתור תלבושת קרבית ובאומץ:

וצועדת בזרוע נטויה

לאחר מאבקה האמיץ היא נתמכת בהערכה רבה על ידי חבריה:

למרות הקור והרוח, מטיילים היעלים בשלוה ונחת ברחובות מצפה רמון:

ומחכים בסבלנות להכנס ולבקר את השכנים בביתם:

גם סבא מנסה ללמוד לטפס על ההרים כמו היעלים, והוא מטפס על הר ארדון - ההר הרחוק בפנה :

אחרי שלושה ימים של הליכה בואדיות, טיפוס על הרים וירידה מפחידה מהם, חזרנו עייפים אך מרוצים עם שרירים כואבים.
בשני הימים האחרונים של הקמפוס היה מזג האויר נעים וללא הרוחות וקור האימים.

למחרת הקמפוס התקיים באוניברסיטת תל אביב כנס לזכרו של פרופסור מנדלסון, ממייסדי החברה להגנת הטבע ושמירת הטבע בארץ, ושם בין הזכרונות עליו ציטטו את הפתגם הגרמני שהוא אמר לפני שניםעל הבחירות, שהוא אקטואלי היום:

רק העגלים המטופשיים ביותר בוחרים את השוחט לעצמם.

 

חנוכה חג יפה כל כך

חנוכה עבר וצריך לספר, כי כל המרבה לספר בחנוכה הרי זה משובח... אז צריך לפתוח יומן ולראות .

ביום ראשון אירחנו את הרחובותיים באירוח מצומצם (ועצוב), עם יהודית בכסא גלגלים, להדלקת נרות עם לביבות וסופגניות.
היה גם יום שלם שהוקדש ליום העיון השנתי לצפרות, עם תאורי התנגשות מטוסים בצפרים, שאפילו הרמטכ"ל בא לשמוע.

אבל בליל שבת נאספו כל בני המשפחה הזמינים (אלה שבארץ ולא בצבא או בטיולים = רועי ).
אכלו לביבות וסופגניות שאיה טיגנה והדליקו חנוכיות.

ראשית סבא חושב את מי לבחור להדליק נרות:

 

 נגה המדליקה, מדליקה:

 

וגם יעלה

 

נתנאל 

 

דנה

 

עינת

 

ואילת

 

כולן מדליקות

תראו כל החנוכיות הודלקו (גם החדשה שהבאנו מבוסטון)

וכולם נהנים

עכשיו אפשר לטעום סוף סוף מהלביבות והסופגניות (שאיה טיגנה)

 

ולעבור לבלויים למשחקים ולספרים :

 

 בשבת בבוקר היינו בארוחה מפוארת אצל חברים חדשים, שהתארחו שם גם מכרים מהצד של גדעון, שהיו בחתונת אורית ורועי. אנחנו במקום להביא פרחים הבאנו את הציוד ועשינו שם סביבונים.

בערב האחרון חגגנו יומולדת לעינת וכמובן הדלקנו נרות, בהרכב חסר - איה חגגה עם החברים שלה.

ביום ראשון אחרון של חנוכה אירחנו את עינת, שהתפנתה מעסקיה האחרים, לקניות ובילויים ודנה הצטרפה - איך לא.

 

ובזאת מסתיימים הספורים  על החנוכה.

 

מתאקלמים

נשארו לי חובות מהביקור בארה"ב כי לא כתבתי על הרשמים מהמלון בניו יורק, מלון "הדסון" בעיצובו של פיליפ סטארק (כאן צריך להצדיע). הגענו למלון אחרי הביקור בגוגנהיים, בתערוכת עבודות פיקאסו בשחור ולבן, תערוכה מרשימה ויפה שהייתה פיצוי על תערוכת אוסף גרוטאות המכוניות ש"ראינו" בביקור הקודם שם. כשנכנסו לחדר במלון דלקו הרבה מנורות מעל המיטה מעל שולחן הכתיבה ועוד. אבל מבט מעמיק הראה לנו שהאור הרב בחדר מתעצם משני הקירות המכוסים מראות מצידי המיטה בחדר. אבל הרווח בין הקיר למיטה מינימלי, והשולחן בעל המנורה המעוצבת הוא ברוחב של שולחן לילדים. אנחנו נכנסנו עם כל המזוודות שלנו לקראת הטיסה שלמחרת, וניתן היה למצוא להם מקום רק בעמידה ולפתוח רק על המיטה. הנפלא מכל היה מבנה השירותים, האסלה מוקמה בחלק הצר שרוחבו 90 ס"מ (מדדתי). מחוץ לחדרים שורת כורסאות במסדרון, מחסן מזוודות פעיל מאד בקומה למטה, בתוך מסדרון מהדגם של בתי החולים בארץ, פטיו יפה פתוח כלפי מעלה שהיה בו קר מאד, ובר אפלולי ונחמד. ראינו גם אורחים מלווים במזוודות ענקיות, אולי יש גם חדרים גדולים יותר, או ששכרו חדר מיוחד למזוודה. ואולי הם ישנו על המזוודה...


אבל נניח לביקור ולחזרה. איה אספה אותנו מהשדה, נחנו מעט ויצאנו לסוף שבוע בגליל בנושא צפרים. מזג האוויר היה נפלא חמים ונעים. השארתי במזוודה את כל ציוד החורף מארה"ב לטיול, אבל לא היה בו צורך אפילו בסיור הבוקר המוקדם. ראינו צפרים רבות וכמובן את העגורים שהסתובבו בכל מקום בעמק החולה, הם כמובן היו צריכים להפגין נוכחות, כי נערך באותו סופשבוע מירוץ העגור.

אמא חלתה בטיול וחזרה לשבוע מחלה, שרק טיפול באנטיביוטיקה מיוחדת הצליחה להבריא אותה (חיידקי המטוסים הם כידוע אלימים מאד).

בינתיים עמדנו במשימה של יציקת סביבונים בגן של נגה:

וכשאמא סופסוף החלימה, נסענו לראות ולחבק את הנכדים במזכרת בתיה. שי שהיה בחופשה גילה כשרונות חדשים בבישול. לאחר התייעצות של כל הגורמים במועצת המטבח:

הפשיל שי שרוולים והחל בעבודה, עם תמיכה של סבתא כמובן:

אין כידוע ביקור של סבתא בלי ממתקים למעוניינים:

וראו איך יעלה נהנית מכל ביס, למרות שהשוקולד של עלית ולא של ורד הגליל...

היה לנו גם אירוח חברים כולל את יהודית ובסוף החנוכה נדליק עם כולם נרות ונאכל לביבות וסופגניות, ונספר גם לכם.

הנכדים מאמריקה

הבטחתי לכתוב על הנכדים באמריקה, אבל מה יכול כבר לכתוב סבא על הנכדים שלו? כמובן שהם חמודים ומתוקים וחכמים וכו, וכו. אז אם אתם לא מאמינים אז תראו בעצמכם, מעט ממה שראינו אנחנו כשבילינו בחברתם.
כידוע שיר ורז הם תאומים. הם מבלים את כל זמנם ביחד משחקים זה עם זה, משתפים אחד את השני ומתחלקים בדברים. זה לא אומר שאין לפעמים ריב, אבל בדרך כלל מסתדרים.

ראו איך הם מגליים חיבה זה לזו:

רז משוגע לבנייה בלגו, אבל הוא מוכן לשתף את  שיר בבניה:

אין אצל אורית בבית טלביזיה והילדים רואים הקרנות של קלטות לילדים, כמו "רגע עם דודלי" או  "דיג דיג דוג", אם אתם זוכרים מה זה. הם מוכנים לראות אותן מספר פעמים לא מוגבל ומכירים בעל פה את כל השירים והמבצעים:

אי אפשר לדבר על אמריקה בלי קניות שיר ורז שמחים להשתתף בחדוות הקניות, כאן הם יוצאים למסע קניות בסופר, כאן תראו אותם  עם קניינית גדולה ומנוסה.

יש הרבה מה לראות בחנויות וצריך גם לבדוק:

יש גם קניונים עם רכב צמוד, וכאן זהו רכב כבוי שזה ממש חלום לרז:

אבל הוא מעלה אל רכבו לקראת משימות הכבאות גם את שיר:

בבוסטון הופעת כבאים שכיחה בסביבתם ובעיר, הרבה בתים באיזור הם בתי עץ ולכן בכל מקרה של אתרעה של גלאי העשן בבית, מופיעה מיד כבאית מלווה בניידת משטרה. במשך פחות משבוע שהיינו שם, הגיעו שתי כבאיות לבניין של אורית , בדקו ולא מצאו דבר, אבל הכבאים המצויידים באביזריהם על תלבושתם מרשימים את הילדים וגם את רז הכבאי הקטן:

אבל לרז תחביבים נוספים חוץ מלגו וכבאות והוא ממש תולעת ספרים. הוא יכול לשבת שעה ארוכה עם ספר שלו לעבור מדף לדף  ולספר לעצמו את הכתוב בו, אין הוא מחמיץ הזדמנויות לעיין בספרים:

שיר אוהבת לצחוק ולהנות למשל בנדנדה:

השמחה  והצחוק גדלים אם יש מישהו שמעיף את הנדנדה גבוה:

  אבל שיר היא גם המבוגר האחראי במשפחה, דואגת לכולם ולרזי. תראו היא יושבת לשולחן וחושבת, על מה?

היא רואה שצריך לדאוג לנקיון השולחן, ומי יעשה את זה?

לא נלאה בפרטים נוספים, הם יוצאים לדרכם בדהרה רכובים על ארנב...

ראיתם שהם נחמדים כמו כל הנכדים האחרים שלנו.

על המלון בעיצובו של פיליפ סטארק בפעם אחרת.