כבר במסיבת הסיום של עינת עלתה שאלת ביקורי הנכדים אצלנו, כשמדובר על המשולש המנצח עינת דנה ורועי, שצריך להספיק להיפגש בימים המעטים לפני הנסיעה . סוכם על יום ג' דנה באה ביום ב' בערב והשאר אמורים להגיע למחרת. רועי הרגיש לא טוב והגיעה רק עינת. אחרי צפייה בטלוויזיה, ביקור ליקוקים בווניליה, יצאו למסע קניות שם קנו חולצות, גופיות ונעלי אולסטר (עליהם את חייבת לאימא 50 שח) הן ערכו תצוגת אופנה כפי שתראו בתמונה.
האירוע החשוב הבא הוא כמובן מסיבת הסיום של שי. הוא כמובן הזהיר אותנו שלא נקווה לחוויות טובות משל מסיבת עינת, והוא צדק בגדול. קיבלתם דיווח על נאומי חיים שכאלה של המנהלת, תשדיר הבחירות של ראש המועצה ושאר ירקות, של שורת נואמים ארוכה פי שניים ממסיבת עינת, שחזרו על נאומי הנ"ל. אבל למרות הכל שמחנו מאד על סיומו של שי, שבמאמץ משפחתי ממושך במשך שנים הגיע למצב של תלמיד רגיל המסיים בהצלחה, ואולי להוריו יאה התהילה.
מיכל הציעה שנגיע מוקדם יותר ונוכל להיות קצת עם הקטנים, שלא לקחו אותם הפעם. הגענו לפני שבע ואז יצאו ההורים למפגש הכיתתי, ואז זכינו להפתעת חיינו, נעמי ועדי הגיעו בשבע וחצי לבית שני, בכדי להגיע לבית הספר בשמונה!...
נעמי הייתה על קוצים, בעשרים לשמונה (!), היא יצאה בתירוץ שקשה לה ללכת מהר, בית הספר נמצא כידוע במרחק של עשר דקות מקסימום. אנחנו יצאנו מאוחר יותר אחרי שהגיעו הביביסיטרים, מלווים ביללות יעלה. הגענו בשמונה כדי לחכות להתחלת הטקס שהתחיל בשמונה וחצי. הטכס נפתח בשירת התקווה (גם אצל עינת). בסוף הערב, הבנתי מדוע העבירו את שירת התקווה להתחלה מהמקובל קודם בסוף הערב, היה חשש (מוצדק) שלא יישאר בסוף קהל לשירה. לא ארבה בפרטים, נעמי ועדי חמקו באמצע ונסעו למנוחה אצל רויטל, ואנו נותרנו עם עינת המקטרת, עד לסיום ההצגה (שהתחילה ברבע לאחת עשרה), כיוון ששי השתתף בקטע לפני האחרון. הגענו הביתה בשתיים.
למחרת הייתה ארוחת ערב שבת לכל הנותרים בארץ, כשניתן עוד לארגן ארוחה לכולם. משפחת שני יצאה בצהרים לארוחת סוף השנה ב"מוזס" בת"א. אחרי הארוחה באו אלינו, ויצאו בחלקם לים (השאר ראה בתמונה).
מיכל ביקשה אחרי המסעדה, ארוחה קלה של סלט ועוד משהו. כמובן שאימא לא התייחסה לזה והכינה מכל טוב (כולל סלט) והכל חוסל. כדי להסביר לך את המצב אציין רק ששתי חלות הקידוש החביבות על הקהל חוסלו כליל.
בשבת אירחנו לארוחת בוקר חברים, ובערב היינו בהצגה "פולארד", מה יש לדבר הקיץ הוא תקופה מעייפת.
אבא
האירוע החשוב הבא הוא כמובן מסיבת הסיום של שי. הוא כמובן הזהיר אותנו שלא נקווה לחוויות טובות משל מסיבת עינת, והוא צדק בגדול. קיבלתם דיווח על נאומי חיים שכאלה של המנהלת, תשדיר הבחירות של ראש המועצה ושאר ירקות, של שורת נואמים ארוכה פי שניים ממסיבת עינת, שחזרו על נאומי הנ"ל. אבל למרות הכל שמחנו מאד על סיומו של שי, שבמאמץ משפחתי ממושך במשך שנים הגיע למצב של תלמיד רגיל המסיים בהצלחה, ואולי להוריו יאה התהילה.
מיכל הציעה שנגיע מוקדם יותר ונוכל להיות קצת עם הקטנים, שלא לקחו אותם הפעם. הגענו לפני שבע ואז יצאו ההורים למפגש הכיתתי, ואז זכינו להפתעת חיינו, נעמי ועדי הגיעו בשבע וחצי לבית שני, בכדי להגיע לבית הספר בשמונה!...
נעמי הייתה על קוצים, בעשרים לשמונה (!), היא יצאה בתירוץ שקשה לה ללכת מהר, בית הספר נמצא כידוע במרחק של עשר דקות מקסימום. אנחנו יצאנו מאוחר יותר אחרי שהגיעו הביביסיטרים, מלווים ביללות יעלה. הגענו בשמונה כדי לחכות להתחלת הטקס שהתחיל בשמונה וחצי. הטכס נפתח בשירת התקווה (גם אצל עינת). בסוף הערב, הבנתי מדוע העבירו את שירת התקווה להתחלה מהמקובל קודם בסוף הערב, היה חשש (מוצדק) שלא יישאר בסוף קהל לשירה. לא ארבה בפרטים, נעמי ועדי חמקו באמצע ונסעו למנוחה אצל רויטל, ואנו נותרנו עם עינת המקטרת, עד לסיום ההצגה (שהתחילה ברבע לאחת עשרה), כיוון ששי השתתף בקטע לפני האחרון. הגענו הביתה בשתיים.
למחרת הייתה ארוחת ערב שבת לכל הנותרים בארץ, כשניתן עוד לארגן ארוחה לכולם. משפחת שני יצאה בצהרים לארוחת סוף השנה ב"מוזס" בת"א. אחרי הארוחה באו אלינו, ויצאו בחלקם לים (השאר ראה בתמונה).
מיכל ביקשה אחרי המסעדה, ארוחה קלה של סלט ועוד משהו. כמובן שאימא לא התייחסה לזה והכינה מכל טוב (כולל סלט) והכל חוסל. כדי להסביר לך את המצב אציין רק ששתי חלות הקידוש החביבות על הקהל חוסלו כליל.
בשבת אירחנו לארוחת בוקר חברים, ובערב היינו בהצגה "פולארד", מה יש לדבר הקיץ הוא תקופה מעייפת.
אבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה