מצב משפחתי

הי
שמחנו לשמוע על הטיול שלכם, וכל הזמן לא הבנתי איך הגעתם לשם כל כך מהר, כי אנחנו היינו בפורטלנד באורגון ואתם במיין. ההתקשרות שלי אליכם בסקייפ בלילה הייתה כי ראיתי שאתם מקושרים וחשבתי שלמישהו נדודי שינה, כמו בפעם עם רועי, ולכן התקשרתי. אז אל תשאירו אותו סתם פתוח.
ועכשיו לאירועים במשפחה. ביום ראשון ביביסיטינג אצל איה עם דיון ארוך מלא עצות יצירתי על נסיעתי מירושלים בשובי מכנס עגנון למחרת, כי אני הייתי רשום לחזור בהסעה מאורגנת מירושלים, ובערב הייתה מסיבת סיום בית הספר של עינת והדאגה (המיותרת) הייתה אם אגיע בחזרה בזמן. בכנס עגנון הייתי במיעוט הקטן של המשתתפים - גברים שאינם חובשים כיפה.
המסיבה שאליה מהרנו בעצבנות, כללה שעה ראשונה נאומים (המנהלת, ראש המועצה, ראש ועד ההורים, המחנכות, התלמידים ואולי שכחתי מישהו) ובשעה השנייה הצגה שבה התאמצה עינת לא להיחשף על הבמה, היא מילאה קטע קטן של כרוז והתחבאה תמיד מאחורי המשתתפים. אינני יודע למה טרח עופר להגיע עם כל ציוד הצילום ולתפוס זוויות צילום מיוחדת בעמידה על כיסאות, תוך מאבק ביעלה שנדנדה כרגיל שייקחו אותה על הידיים. נתנאל מצא חבר ושיחק אתו, שי רטן ומיכל ניהלה שיחות עם שכנים ומכרים.
עינת קיבלה הצטיינות מיוחדת בתעודה. (גם דנה). בשבוע הבא מסיבת הסיום של שי, נקווה לטוב.
ביום רביעי היינו באירוע סוף השנה של מכון אבשלום באשקלון. ביקרנו בחפירות הארכיאולוגיות בפארק היפה של אשקלון.
ביום חמישי בא אלינו שי שנבחן אותו יום בבחינת הבגרות האחרונה לסיור עופות לילה. טיילנו בפארק הירקון ואחר כך בבית הקברות של קריית שאול ושם ראינו את ינשוף העצים. שי כמובן היה מרוצה וכשחזרנו יצא לטייל עם חברים בעיר בלילה הלבן של תל אביב. בבוקר קם והכין אצלנו עוגה למפגש האחרון שלו במכון קורן עם הוריו משם נסעו לבקר את אילת בקורס מדצים . אנחנו אכלנו את ארוחת הערב אצל איה עם חני אהוד וורד ועם תינוקות מקיאים.
כפי שאתם רואים לא משעמם לנו בינתיים אבל בכל זאת מפעם לפעם אנחנו מתגעגעים.
נשיקות
אבא